"ישנו הבדל בין לדעת את הדרך לבין ללכת בדרך"
(מורפיוס מתוך הסרט 'המטריקס')
כששאלתי את גלעד מדוע החליט לפנות לטיפול הוא ענה " שמע אסף, סך הכל החיים הם די בסדר, עבודה טובה כמהנדס מטוסים, משפחה אוהבת, חברים...רק שאיכשהו אני מרגיש שאני חי חיים של מישהו אחר.."
הסיבות בגללן אנחנו בוחרים לפנות לטיפול יכולות להיות שונות ומגוונות אך אני יכול לומר שאני מוצא מכנה משותף אחד רחב לכל הפניות שאני פוגש בקליניקה.
המשותף הוא תחושה כואבת של פער, פער בין איך שאני תופס את עצמי, העצמי האותנטי שאני מבפנים, ובין מי שאני ביום יום, ביחסים, בעבודה, אפילו כשאני לגמרי עם עצמי.
הפער הפנימי הזה שגלעד תאר בתחושה המנוכרת של "חיים של מישהו אחר" מייצר פעמים רבות תחושות קשות של בידוד והחמצה - החמצה של החיים שיכול הייתי לחיות.
הפער בין הפנים והחוץ מעמיק עם הזמן את הפיצול בין העצמי האותנטי לעצמי החברתי ובסופו של דבר גורם לכיווץ של הנוכחות המלאה שלנו בכאן ובעכשיו.
ברמת הסימפטומים עשוי להתמלא הפער הזה בתחושות דיכאון, חרדה, התמכרויות, פגיעה בחווית הערך העצמי שלנו ותחושות מעיקות אחרות.
הנחת היסוד של התהליך היא שרק כאשר אנחנו נוכחים במלואנו, אנחנו יכולים להשתתף ולהתמסר לחלוטין לעולם וליחסים שאנחנו נמצאים בתוכם. אנחנו מגבשים במצב הזה עמדה שהיא פרו אקטיבית, כלומר אינה תגובתית ופסיבית למה שמתרחש אלא יוזמת ומעצבת את הסיטואציה.
כך בין אם מדובר ביחסים זוגיים או אדם שזה עתה פגשנו, בין אם בעבודה שלנו במשא ומתן או הובלת צוות עובדים, ובכל מפגש אחר שלנו עם העולם:
האפקט, האיכות והערך שניצור בעולם בכל אחת מהסיטואציות אם נבוא אליה מעמדה של נוכחות, התמסרות ויוזמה גדולים לאין שעור מאשר אם נבוא לסיטואציה מעמדה של כיווץ, התגוננות והדחקה של העצמי האותנטי שלנו.
הפסיכותרפיה הקיומית מבקשת לפגוש ישירות את מרחב הפער הזה בין הפנימי והחיצוני וממנו לחדש את הנביעה של העצמי האותנטי שלנו אל העולם בו אנו חיים.
שמי אסף לב ולאורך למעלה מעשור של ליווי תהליכים טיפוליים זכיתי להיחשף להשפעה העמוקה של גישה טיפולית זו על חייהם של מטופלים רבים שמתוך השבר והכאב הצליחו באומץ לחצוב את דרכם אל אופק של חופש, עוצמה ופעולה בעולם.
הטיפולים נערכים בקליניקה בגבעתיים.
מטופלים משתפים:
