פסיכותרפיה קיומית

"לפני שאתה יוצא לדרך שאל את עצמך שאלה אחת - האם לדרך זו יש לב עבורי?"

(ׁקרלוס קסטנדהׁׂׂׂׂ) ​

כששאלתי את גלעד מדוע החליט לפנות לטיפול הוא ענה "שמע אסף, סך הכל החיים הם די בסדר, עבודה טובה כמהנדס מטוסים, משפחה אוהבת, חברים…רק שאיכשהו אני מרגיש שאני חי חיים של מישהו אחר".

המצוקות בגללן אנחנו בוחרים לפנות לטיפול יכולות ללבוש צורות שונות כמו למשל תחושת הניכור שתאר גלעד במילים " לחיות חיים של מישהו אחר".

עם זאת  אני יכול לומר שאני מוצא ביטוי אחד משותף  לרבים מהמשברים עימם אנחנו מתמודדים.

הביטוי המשותף  הוא אובדן של תחושת אותנטיות בחיי היום יום.

פרושה של האותנטיות הוא קבלה עצמית  של כל מי שאנחנו על כל החלקים הפגיעים, הכאובים והפצועים שבנו.

חוסר קבלה עצמית גורם ליצירת מסך הגנה שחוצץ ביננו ובין העולם כדי ש"לא יראו כמה אנחנו לא מספיק טובים/מצליחים/חכמים/יפים/רזים.. או כל אידאל אחר שהיינו אמורים להיות…".

כמו כלי נגינה שהופך עמום, העולם אז מפסיק להדהד בנו את הצלילים שלו ועולמנו שלנו לא מקבל ביטוי במרחב בחוץ.

אנחנו חווים ניכור והיכולת שלנו לקרבה ואינטימיות עם העולם שסביבנו נפגעת.

מטרת תהליך הפסיכותרפיה הקיומית היא מתוך הקבלה העצמית הבלתי מתפשרת, להרחיב את המגע והקרבה בין מי שאנחנו מבפנים ובין הפעולות, היחסים והביטוי שלנו בעולם.

קרא עוד…

 

אז מה זה בעצם אומר להיות אותנטי?

אותנטיות היא כנות פשוטה ועמוקה עם מי שאנחנו בכל רגע נתון.

היא מאפשרת לנו  להיות בקשר רציף עם העצמי הגרעיני העמוק שלנו, האמת הרגשית,  כמצפן שמוביל את הכיוון והביטוי שלנו בעולם.

את העוצמה של האותנטיות בחיים שלנו והמחיר של הויתור עליה אנחנו מגלים כשאנחנו מתחילים לשים לב לעולם הרגש שלנו מרגע לרגע, ברמת היום יום.

פעמים רבות אנחנו מגלים שכדי לא להסכים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים אנחנו מצנזרים ומאלחשים כל תחושה שאינה נעימה לנו.

 כך אנחנו מוכנים להתבזות, להתכווץ, להסתתר, להתמכר, לוותר, להתפשר – ורק שלא לעמוד מול עצמנו באותו רגע.

אנחנו מוכנים לעשות כמעט הכל כדי שלא להרגיש את המבוכה, האשמה, הבושה, הזעם, הפחד, העלבון  ושאר תחושות ש'לא מדברים עליהם בקול רם'.

אנחנו לומדים להעמיד פנים.

במקום לעבור דרך האנרגיה הבוערת של הרגשות הללו ולהקשיב להן אנחנו פעמים רבות מנסים "להתגבר" עליהם בעזרת "חשיבה חיובית".

אנחנו לומדים להדחיק.

במוקדם או במאוחר, בדרך כלל בעקבות ארוע מטלטל מסויים,  הקרום הדק שמכסה את הרגשות הללו נסדק ואנו חווים את התחושות הללו במלוא עוצמתן – אנחנו נכנסים למצב משבר.

כשאנחנו מסכימים לשים לב אנחנו מגלים שהמקור למשבר היה שם  כבר זמן רב לפני הארוע מחולל המשבר. 

הרגשות הבוערים שמתחת לפני התודעה שלנו שתמיד פחדנו לגעת בהם מבטאים את עצמם והסדר הנפשי "הטבעי" שלנו מתחיל להתערער.

אנחנו מגלים אז שהפחד הגדול ביותר שלנו לא שוכן מחוץ לנו אלא בתוכנו פנימה,

הפחד לבוא במגע עם הרגשות הבוערים שבתוכנו.

מתוך כך אנו מחמיצים את ההכרה שהבערה הזו היא הזדמנות אמיתית 'לעורר את הדוב' הישן שבנו, החלק העוצמתי והחי שאנחנו.

כשמתחילים להקשיב באמת אנחנו מגלים שמה שתייגנו כ"רגשות שלילים" שמוטב להמנע מהם הם בעצם הבסיס להנעה החזקה ביותר ולאפשרות שלנו להיות ערים ונוכחים.

 חוסר הנוחות שבחווית הרגשות הבוערים שבנו הופכת אז  למנוע ללמידה עצמית.

רגשות סוערים אלו הופכים למורים פנימיים שיכולים להראות לנו  את הדרך.

כך למשל כאב מלמד אותנו למצוא את המקום בנו שזקוק לטיפול והתיחסות,

אשמה מלמדת אותנו למצוא את המקום בו הצדק שלנו שוכן,

בושה מלמדת אותנו למצוא את המקום בו אנו גאים בעצמנו,

פחד מאפשר לנו את ההזדמנות להתעמת איתו וכך לגלות את האומץ שבנו,

כעס מלמד אותנו לתבוע חזרה את המקום שלנו, וכן הלאה.

ברמה החברתית, ההסטוריה מלמדת אותנו שכל כך הרבה מהפיכות אנושיות חשובות כמו מהפיכת השוויון המעמדי התרחשו רק משום שאנשים מסויימים סרבו להתכחש יותר לתחושות הלא נעימות, השורפות של הזעם, הבושה הכאב, האשמה והתסכול מהמצב הקיים.

כך מהפיכת השחורים במאבק נגד העבדות, מאבק ההומוסקסואלים על חירותם לבטא את מיניותם, מהפיכת מעמד הנשים כאזרחיות שוות ועוד ועוד מאבקים.

כדי להאבק על להיות מי שהם הפסיקו להתכחש האנשים הללו לתחושות האשמה והבושה שהחברה גרמה להם והסכימו לרתום את רגשות הזעם, הכאב והתסכול ככוחות משחררים מעול הדיכוי והעוול.

האותנטיות  והההעזה שלהם להרגיש את מה שהרגישו באמת אפשרו להם לראשונה בחייהם לתבוע את החופש שלהם להתנהל בעולם בבטחון ובגאווה, בדיוק כפי שהם.

מה שנכון לשינוי ברמה החברתית הכללית נכון בעיני גם לשינוי ברמה האינדווידואלית של היום יום.

אנחנו פעמים רבות לא ערים למנגנוני הדיכוי שמכופפים אותנו, שחוסמים אותנו מהחופש להיות ולבטא את מי שאנחנו.

אלו יכולים להיות יחסים משפחתיים כובלים שהפנמנו, יחסי זוגיות מכאיבים, יחסי עבודה מנצלים או מציאות חברתית שממקמת אותנו בשוליה מסיבות שונות.

כל עוד אנחנו מתכחשים ליחסי הדיכוי הללו ולא נותנים להם ביטוי, הרי שמנגנוני דיכוי אלו יופנמו ויגרמו עם הזמן לאלחוש להט החיים שלנו.

כתוצאה מכך, הסימפטומים שעמם אנו מגיעים לטיפול הם פעמים רבות ביטוי של מנגנוני דיכוי כאלו שהפנמנו לתוך עצמנו.

באופן זה למשל מופיעות תחושות דכאון, חרדה חברתית, ריקנות, שעמום, נחיתות, דימוי עצמי נמוך, התמכרות  ועוד תחושות קשות אחרות.

התהליך הטיפולי מבקש לפרק את מנגנוני הדיכוי המופנמים שבבסיס הסימפטומים שלנו. 

תכלית התהליך היא לשחרר את הכבלים המודעים והלא מודעים שכובלים אותנו אל התניות העבר ולעורר אותנו אל הביטוי החי של מי שאנחנו.

שמי אסף לב ולאורך למעלה מחמש עשרה שנה של ליווי תהליכים טיפוליים זכיתי להיחשף להשפעה העמוקה של הפסיכותרפיה הקיומית על חייהם של מטופלים רבים שמתוך השבר והכאב הצליחו באומץ לחצוב את דרכם אל אופק של חופש, עוצמה, יוזמה ופעולה בעולם.

הטיפולים נערכים בקליניקה פרטית בגבעתיים.​

מטופלים משתפים:

  • אני בטוחה שבאמצעות התהליך שעברתי בטיפול הפכתי לגרסה משופרת שלי כבן אדם, כאשה, כבת זוג וכפסיכולוגית. היום, כפי שתארה לאה גולדברג, ״ אני הולכת אלי״.

    נעה
  • ״ הטיפול סייע לי לאזור אומץ לשנות את הכיוון המקצועי בו בחרתי לכזה שיפתח ויפרה אותי חרף התנגדויות הסובבים אותי והוא העניק לי את היכולת להתעמת עם קשיים רבים שחוויתי בזוגיות שלי וסייע לי ביכולת ליצור דיאלוג אותנטי ואינטימי עם בת הזוג שלי״

    שי
  • "זה השינוי האמיתי והמשמעותי הראשון שאני עושה אחרי שנים מתסכלות של הרגשות רעות וחוסר הבנה לגבי המקור של הבעיות שלי. זה אולי נשמע קצת מוגזם אבל אני באמת מרגיש שהמפגש והעבודה איתך הצילה אותי והחזירה לי את החיים.״

    גלעד
  • ״ אחד הכלים הנפלאים שהטיפול הקנה לי היה להרגיש ולתת מקום לרגשות המוסתרים ביותר שעבורי להרגיש אותם היתה בושה. לימדת אותי להיות, לא בעבר, לא בעתיד, להיות נוכחת – כאן ועכשיו״

    רשל
  • ״ לא האמנתי שטיפול נפשי יוכל לעזור כל כך וזאת לאחר נסיון עם מטפלים שונים. ההפתעה הגדולה בעיני היתה ממש לראות תוצאות בפועל. בימים שלאחר כל טיפול החשיבה שלי השתנתה, ההרגשה הכללית התחזקה והתמודדויות נעשו פשוטות יותר..״

    שני