פסיכותרפיה קיומית

"הייה אתה האוקיינוס – שהנהרות שבך זורמים אליו"

פרדריך ניטשה

"ריפוי מתרחש כשהכאב שלנו הופך לחומר בעירה שממיס את חומות העצמי שלנו"

ברוכים הבאים:)

שמי אסף לב,
בחמש עשרה שנה האחרונות ליוויתי בשרות הציבורי ובקליניקה פרטית מטופלים רבים שהתמודדו עם מצבי משבר מורכבים ורצון אמיתי לשינוי עומק בחייהם.

אז מהו בעצם טיפול?

טיפול הוא במידה רבה  מסע של גילוי עצמי, הבנה עצמית, קבלה עצמית.

בטיפול אנחנו לומדים להתבונן ולהעמיק מעבר לשבר, מעבר לשדים שבתוכנו, מעבר לערפל הכאב,

אנחנו לומדים לראות במשבר עצמו הזדמנות לבוא במגע עם מעמקי נפשנו.

בטיפול אנחנו נחשפים ומשילים מעצמנו הגנות,

אנחנו מסירים מעצמנו מסיכות שלמדנו לעטות על עצמנו כדי להיות מי שחשבנו שאנחנו אמורים להיות, מי שחשבנו שאחרים רוצים שנהיה.

טיפול הוא תהליך שמזמין אותנו להיות מי שאנחנו, בדיוק מי שאנחנו.

הייחודיות של הפסיכותרפיה הקיומית היא בהיותה תהליך עמוק של ריפוי דרך מפגש עם האמת הפנימית הייחודית של המטופל.

תחושות כמו דכאון, חרדות, ערך עצמי נמוך, בדידות, חוסר מימוש עצמי, התנהגות התמכרותית, קושי באינטימיות ועוד מצוקות מתבהרות לעיתים קרובות במהלך התהליך כקריאות כיוון וכאיתותים לחשב מסלול מחדש.

הכאבים שלנו הופכים אז למורי הדרך הכנים ביותר שפגשנו, לסוכנים של שינוי.

כפסיכותרפיסט רב תחומי אני משלב בתהליך הטיפולי תובנות וכלים מעולם הפסיכואנליזה של העצמי, הפסיכולוגיה הבין אישית, האימון האישי והזן בודהיזם.

לתאום שיחת הכרות עימי בוידאו ללא תשלום או לכל בקשה או שאלה אחרת

פסיכותרפיה קיומית

"הייה אתה האוקיינוס – שהנהרות שבך זורמים אליו" (פרדריך ניטשה)

 

ברוכים הבאים:)

שמי אסף לב,
בחמש עשרה שנה האחרונות ליוויתי כפסיכותרפיסט בשרות הציבורי ובקליניקה פרטית מטופלים רבים שהתמודדו עם מצבי משבר מורכבים ורצון אמיתי לשינוי עומק בחייהם.

אז מהו בעצם טיפול?

טיפול הוא במידה רבה מסע של גילוי עצמי, הבנה עצמית, קבלה עצמית.

בטיפול אנחנו לומדים להתבונן ולהעמיק מעבר לשבר, מעבר לשדים שבתוכנו, מעבר לערפל הכאב,

אנחנו לומדים לראות במשבר עצמו הזדמנות לבוא במגע עם מעמקי נפשנו.

בטיפול אנחנו נחשפים ומשילים מעצמנו הגנות,

אנחנו מסירים מעצמנו מסיכות שלמדנו לעטות על עצמנו כדי להיות מי שחשבנו שאנחנו אמורים להיות, מי שחשבנו שאחרים רוצים שנהיה.

טיפול הוא תהליך שמזמין אותנו להיות מי שאנחנו, בדיוק מי שאנחנו.

הייחודיות של הפסיכותרפיה הקיומית היא בהיותה תהליך עמוק של ריפוי דרך מפגש עם האמת הפנימית הייחודית של המטופל.

תחושות כמו דכאון, חרדות, ערך עצמי נמוך, בדידות, חוסר מימוש עצמי, התנהגות התמכרותית, קושי באינטימיות  ועוד מצוקות מתבהרות לעיתים קרובות במהלך התהליך כקריאות כיוון וכאיתותים לחשב מסלול מחדש.

הכאבים שלנו הופכים אז למורי הדרך הכנים ביותר שפגשנו, לסוכנים של שינוי.

כפסיכותרפיסט רב תחומי אני משלב בתהליך הטיפולי תובנות וכלים מעולם הפסיכואנליזה של העצמי, הפסיכולוגיה הבין אישית, האימון האישי והזן בודהיזם.

לתאום שיחת הכרות עימי בוידאו ללא תשלום או לכל בקשה או שאלה אחרת

מטופלים משתפים:

השכלה וניסיון קליני

  • חמש עשרה שנות נסיון בטיפול בקליניקה הפרטית ובשרות הציבורי.
  • בוגר התוכנית הארבע שנתית לפסיכותרפיסטים בכירים, ביה״ס לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב
  • בוגר תואר שני - Art Therapy, מאוניברסיטת לסלי, בוסטון.
  • הנחיית מטפלים בבית הספר לפסיכותרפיה בגישת פסיכולוגית העצמי.
  • חבר האיגוד הישראלי לפסיכולוגית העצמי.
  • חבר הAPA, אגוד הפסיכולוגים האמריקאי.

שאלות שנשאלתי

מעבר למועקה ולאי הנוחות שחרדה יכולה לעורר בנו, ההשלכות של חווית החרדה על התנהלות הנפשית וההתנהגותית שלנו ביום יום הן עצומות.

עם זאת חשוב לציין שכפי שנראה תחושת חרדה במינון אופטימלי מסויים יכולה להועיל ואף להיות חיונית בסיטואציות מסויימות של חיינו.

קרא עוד...


אופני הביטוי שהחרדה יכולה לקבל בחיינו הן רבות ומגוונות. כך יכולה להופיע חרדה מאובדן ערך עצמי, חרדה מכאב, חרדת נטישה, חרדת בחינות, חרדה מדחיה, חרדה מבדידות, חרדה מלטעות ולהכשל, חרדה משינוי, חרדה מזקנה, חרדה חברתית, חרדה ממקומות גבוהים, מאינטימיות, ממוות ועוד ועוד חרדות מאיומים על השלמות הפיזית או הפסיכולוגית שלנו.

 

לעיתים הסיבות לחרדות הללו כפי שראינו שקופות ובהירות לנו אך לעיתים ישנם "התקפי חרדה" שלא ניתן להצביע בברור על הגורם הברור שלהם. הסיבה לכך יכולה להיות לעיתים הדחקה של ארוע טראומטי שבאופן לא מודע עולה על פני השטח לפתע ומתניע את החרדה. פעמים אחרות זו יכולה להיות חרדה שאנו מגדירים חרדה קיומית, כלומר חרדה מהעדר משמעות, ערך עצמי, טעם או פשר לעצם הקיום. חרדה זו יכולה להיות מלווה לעיתים בתחושה של דכאון.

 

תהא אשר תהיה הגורם או הסיבה לתחושת החרדה שלנו, יש כאמור לתחושה זו השלכה רחבה על ההתנהלות והבחירות שלנו ביום יום.

 

כאשר רמת החרדה שלנו גבוהה מאד, ההתנהלות שלנו בעולם תהפוך להיות התנהלות השרדותית. במצב השרדותי אנחנו לא נוכל לקבל החלטות מתוך תחושה של תשוקה, חופש או מימוש העצמיות שלנו אלא מתוך השרדות והאחזות במצב הקיים.

 

כך למשל אנשים שמחליטים להשאר בעבודה שאינם אוהבים, או בקשר זוגי פוגעני או בסביבת מגורים לא אהובה מהחרדה ששינוי יכול להיות רע עוד יותר.

 

כאשר לאורך זמן אנחנו מתנהלים בעולם ברמת חרדה גבוהה שאינה מטופלת, החרדה תהפוך למעין פריזמה שדרכה אנו מתבוננים בעולם, כמו ערפיח שמכסה את האופק, שמצמצם את טווח הראיה שלנו.

 

אנשים במצבים אלו מתארים את התנהלותם בעולם כאל מול "תקרת זכוכית" , כלומר האופק שלהם והחופש שלהם לנוע בעולם ולהיות מי שהם יכולים להיות נחסם על ידי מעין קיר שקוף בלתי נראה, קיר זכוכית.

 

כשמתבוננים היטב מגלים ש"קיר הזכוכית" הזה אינו אלא שיקוף של רמת החרדה הגבוהה שכמו גדר תייל בלתי נראית מסביב לנו חוסמת ומפזרת סביבנו שלטי אזהרה לבל נעז לנוע בחופשיות כדי לא לעורר את החרדה ולהעלות אותה אל המודעות.

 

אפשר לומר שהתפקיד של "קירות הזכוכית" הוא לעזור לנו להמנע מתחושת החרדה אך מבלי הצורך להכיר באופו מודע את "מפלצת" החרדה הזו באופן ישיר.

 

במקרים אלו החרדה הופכת להיות למה שמגדיר אותנו, לחלק מ"האישיות" שלנו.

 

במקרים שבהם החרדה באה לידי ביטוי באופן ישיר וגלוי הפיתוי הוא לפתור אחת ולתמיד את החרדה הזו ולהסיר אותה מאיתנו בשל הסבל שהיא מעוררת.

 

הרצון לפתרון המהיר והמיידי של סימפטום החרדה לעיתים אינו מביא בחשבון את תפקידה האפשרי של החרדה במערך הנפשי שלנו.

 

בדומה למדד של לחץ דם, סוכר או כולסטרול בדם שלנו, רמה גבוהה של חרדה בהחלט מזיקה לבריאות הנפשית שלנו וכמו שראינו מכווצת את החופש שלנו לפעול בעולם וגורמת לנו להתנהל באופן השרדותי, מעיין "נוהל חירום".

 

ואולם, כשם שרמה אופטימלית של סוכר, כולסטרול ולחץ דם חיוניים לחילוף החומרים התקין בגוף שלנו, הרי שרמה אופטימלית של תחושת חרדה שומרת על רמה אנרגטית של דריכות ועירות שלנו מול העולם, על האתגרים ,הסכנות וההזדמנויות שבו.

 

אדם שנטול לחלוטין כל מידה של חרדה יפתח סוג של אדישות כלפי הסביבה שלו וה'דרייב' שלו לנוע ולפעול או לשנות אלמנטים בעולמו יקטן מאד.

 

חרדה במינון בריא על כן היא סוג של משאב שעוזר לנו להיות ערים למה שמגיע מן החוץ

 

בשל החשיבות כאמור של רמת חרדה מאוזנת כתנאי לתפקוד אופטימלי חיוני שלנו הרי שחלק חשוב בתהליך הטיפולי קשור בזיהוי של החרדה הזו והכלה וויסות של העוצמה שלה.

 

על פי גישת הפסיכותרפיה הקיומית, הדרך האופטימלית לוויסות רמת החרדה היא חיזוק תשתית העצמי שלנו כך שיוכל להכיל ולעמוד בעוצמת החרדה מבלי לקרוס ולהיות מוצף או משותק כתוצאה ממנה.

 

חיזוק תחושת הערך העצמי שלנו, הבטחון בעצמנו, ותחושת הנוכחות שלנו מאפשרים להפוך את החרדה מגורם מאיים ומחליש למשאב אנרגטי כאמור שמעצים אותנו בהתמודדות עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו על ההזדמנויות שטמונות בתוכן.

הפסיכותרפיה הקיומית מחברת בין המחשבה הפסיכואנליטית על האדם ובין הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית כפי שנוסחה על ידי פילסופים כמו היידגר, ניטשה, סארטר, קאמי, אריך פרום ואחרים.

 

הפניה לטיפול מתחילה בדרך כלל בתחושת מועקה.

המועקה יכול שתהיה בעקבות טראומה שלא טופלה, פחדים לא מוגדרים , אובדן נפשי או פיזי, יחסים מכאיבים, בדידות ארוכה, תחושת חוסר אונים, הרגשת חוסר ערך עצמי ועוד.

החוויה פעמים רבות היא חווית משבר, חוויה שמשהו בעולם שלנו השתבש. כאילו שהתחושות, הרגשות או המחשבות שלנו ׳אינם במקום׳ בו אמורות היו להיות.

קרא עוד...

 

ההתייחסות של הפסיכותרפיה הקיומית כלפי כל רמות הסבל שתוארו כאן הוא קודם כל יחס של כבוד. גם אם הנטייה הראשונית של כולנו היא רצון עז לסלק ולגרש כל סבל שהוא מחיינו, הרי שדווקא הפסיכותרפיה הקיומית מלמדת אותנו ראשית להכיר את הסבל ולעמוד מולו.

 

ההבנה היא שהקשבה עמוקה לסבל מאפשרת לנו לקבל מידע יקר על היכן אנחנו נמצאים במעמקי נפשנו ולהיכן אנו מבקשים ללכת. הנחת היסוד היא שהסבל הוא איתות לא מודע שלנו שלעיתים מורה לנו שהגיע הזמן לחשב מחדש את מסלול חיינו.

 

הפסיכותרפיה הקיומית מאמינה שגם אם הסבל הוא בלתי נמנע בחיים האלו כפי שמלמד הבודהיזם, הרי שקיימת בפנינו בחירה מתוך שתי אפשריות.

 

האפשרות האחת היא להיות קרבנות פסיבים של הסבל שלנו, ניצבים במחזה אבסורד קיומי שבו הסבל ממש ׳חוטף׳ אותנו מעצמנו.

 

האפשרות השניה אותה מעודדת הגישה הקיומית היא לעמוד מול הסבל באופן ישיר, להבין לעומק מה הוא מספר לנו על עצמנו ועל העולם בו אנו חיים ולבחור מתוך כך את הדרך הייחודית שלנו, לתבוע את החיים שלנו חזרה.

 

האמירה שמייצגת באופן התמציתי ביותר את הפסיכותרפיה הקיומית היא שאנו עצמנו הכותבים, הבימאים והגבורים של מחזה חיינו, גם אם אל העלילה ונסיבות המחזה נקלענו ללא בחירתנו.

 

ניתן לומר שהפסיכותרפיה הקיומית עוסקת בהטיית נהר הגורל של חיינו אל מעבר לתוואי ההתניות והנסיבות שאיפשר גורל זה מילדותנו, אל עבר אופק אחר שחורג מהתניות אלו.

 

הטיפול הוא מעין מהלך מאסף לכל אותם "פצועים שהשארנו בשטח מאחור" בדמות אותן טראומות ילדות שלמדנו להדחיק ולהכחיש, בשעה שאלו ממשיכות לכאוב, לעצב ולהוות תקרת זכוכית חוסמת לא מודעת לחופש שלנו בכל רגע של חיי היום-יום.

 

הגורל יכול לעצב את העבר שלנו אך ההווה והעתיד שלפנינו אינם חייבים להיות שחזור של התניות הגורל והם פתוחים לבחירתנו אם נאפשר זאת לעצמנו.

 

הפסיכותרפיה הקיומית מאמינה שמקור הסבל הנפשי שלנו הוא בחסימה רגשית שנוצרת בתוכנו, חסימה שלא מאפשרת ל'עצמי האמיתי' היוצר שלנו לנבוע אל תוך העולם.
החסימה הזו יכול שמקורה בטראומה מסוימת, בדיכוי חברתי/משפחתי או בנסיבות חיים אחרות שלא אפשרו את הנביעה הזו.
החסימה עשויה להתבטא בסימפטומים אותם אנו יכולים לחוות כדיכאון, חרדה או מועקה.

לעתים מתבטאת החסימה הזו בתחושות מוגברות של בושה, הצפה של אשמה, תחושת בידוד או כל תחושה אחרת שגורמת לנו להרגיש שאנחנו הולכים לצד החיים, לא בתוכם.

 

מצב המשבר מתוכו פונה המטופל עשוי להפוך להזדמנות עבורנו היות ובמצב משברי לעיתים מתפרקים חלק מהלבנים בחומת ההגנה היום יומית שלנו.
פרוק זה חושף צוהר אל ליבת הנפש שלנו וכך עשויה להתבהר לעיננו רשת ההתניות והאוטומטים שמנהלים את חיינו עד כה.

 

הנגישות אל 'קוד ההפעלה' הנרכש של עולם הנפש שלנו מאפשרת לנו בעבודה משותפת לערוך מעין קידוד מחדש של מערכת ההתייחסויות שלנו אל העולם.
עבודה זו מאפשרת לשנות הרגלים מנטליים שהפנמנו במשך שנים ארוכות, הרגלים שגרמו לנו לסגור את הלב ושהפכו לחלק מה'אישיות' שלנו.

 

הצומת מלאת הכאב והערעור הופכת אז ממרחב של שיתוק להזדמנות נדירה ויקרה לשנות, לנוע ולבחור מחדש את נתיב החיים שלנו.

 

הפסיכותרפיה הקיומית עוזרת לאדם שלא להישאר בעמדת הכאב והאשמה של השאלה "למה אני לא חי את החיים שהייתי אמור לחיות אילו רק היו הדברים מתגלגלים אחרת?"
במקום זה היא מאפשרת למטופל להסכים לקבל ולחוות את רגע ההווה כפי שהוא, בכאן ובעכשיו, ולהקשיב לאפשרויות החדשות שהרגע הזה מביא עמו.

 

ההחמצה האמיתית בחיים היא לא של מה שכבר התרחש בעבר אלא של האפשרות לבחור להיות פתוח וחי ברגע הזה שקורה ממש עכשיו.

 

תרומה נוספת של הפסיכותרפיה הקיומית היא בכך שהמפגש הקרוב עם מטפל באזורי הנפש הפצועים שלנו עשוי לשנות מהיסוד את החוויה הראשונית שרבים מאיתנו נושאים בתוכם, החוויה שבעומק ליבנו, בפינות הנפש הכואבות ביותר שלנו, אנחנו לגמרי לבד מול העולם.
המסע הטיפולי הזה מבקש לשנות מהיסוד את האמונה הבסיסית הזו ומאפשר לאדם לחוות ולהאמין שהוא לא באמת חייב להרגיש ולהישאר לבד.

חוסר הוודאות היא עובדה קיימת בעולמנו.

 

בשלב זה או אחר בחיים אנחנו עשויים למצוא את עצמנו עומדים מול סיטואציות מאתגרות, כאלו שמפרקות את התוכניות המוקדמות שלנו ומאלצות אותנו להתמודד עם חוויות לא נעימות ולעיתים מאיימות כמו חרדה, כאב קיצוני, בושה, אשמה וחוסר אונים.

 

אפשר לומר שמצבי משבר מעמידים אותנו עם הגב לקיר ומחייבים אותנו להגיב לסיטואציה באופן שלא מוכר לנו מארועים אחרים.

קרא עוד...

 

הפניה לטיפול מתחילה פעמים רבות בסיטואציה של משבר, כשדברים מתפרקים פתאום ולא ברור לנו איך להגיב באופן הכי נכון כדי להחזיר את הדברים למקום הקודם שלהם.

 

השלב הראשוני בטיפול שמתחיל במצב משבר הוא כמו בחדר מיון סוג של רפואת חירום. המשימה בשלב הראשון הזה היא להחזיר את האיזון והוויסות למצבי הסערה הרגשיים כדי לאפשר להגיב ולחשוב באופן הבהיר ביותר אל מול הסיטואציה המשברית.

 

כשחולף מצב המשבר והדברים חוזרים לאיזון עומדות בפנינו שתי אפשרויות – אפשרות אחת היא לשאוף לחזור למציאות הטרום משברית ולהמשיך לחיות כאילו דבר לא קרה.

 

אפשרות אחרת עולה מתוך התחושה של אנשים רבים שדווקא במצבי משבר שבהם הקרקע המוכרת של המציאות נשמטת לנו מתחת לרגליים, אנחנו מתעוררים לגלות כוחות ואזורי נפש מאולחשים שלא הכרנו קודם לכן.

 

באופן פרדוקסלי דווקא הזעזוע שיוצר המשבר עשוי לעיתים ״בלא כוונה״ לנפץ קירות זכוכית ולחשוף אופק אחר שקודם היה חסום בפנינו.

 

במקרים האלו הפאזה השניה של הטיפול לאחר ההתערבות הישירה במצב המשברי, היא ההכרות המחודשת עם כוחות הנפש שהתגלו לנו ושרטוט מחדש של נתיב התנועה שלנו באופן שיהיה נאמן לעצמי המתחדש שנחשף.

 

לסיכום אומר שמצבי משבר בהיבט הנפשי הם כמו סערת רוח חזקה שמכה בנו במפתיע, אנחנו יכולים לברוח מפניה ולאפשר לה לצמצם ולהקטין את חופש התנועה שלנו בעולם ואנחנו יכולים לעמוד מולה באופן ישיר ולהפוך את הרוח הזו לתנופה מתחת לכנפיים שלנו באופן שירים אותנו לאזורים חדשים בתוכנו ובעולם שאנו חיים בו.

פעמים רבות אנו חושבים על מצבי טראומה כמצבים שמסיטים את מסלול החיים והקיום כך שלאחריהם ״החיים כבר לא יהיו כשהיו״. עבור אדם שעבר טראומה מילים כמו ״ כרגיל״, ״ בסדר״, ״ שגרתי״ ויומיומי משנות את משמעותן כי משהו בסדר הבסיסי של הקיום נשמט. כמו המילים ששם שייקספיר בפיו של גיבורו המלט בעקבות הטראומה של רצח אביו על ידי אמו ש״ נקע גלגל הזמן, חרג מעל כנו…״

 

אכן יש משהו עוצמתי בכוחות הטראומטיים שלא מאפשרים לנו להמשיך את החיים באופן בו נהגנו לפני הטראומה.

כמו ברעש אדמה הטראומה משנה את פני השטח הנפשיים ואת התוואי המוכר לנו שבו זיהינו את עצמנו, מחשבותינו והמיתוסים והאידאלים על פיהם חיינו.

קרא עוד...



אנשים רבים שחוו טראומה מספרים על אובדן של אידאות שהאמינו בהם ושהטראומה לא איפשרה להאמין בהם יותר.

הדוגמא הקלאסית היא כמובן של אמונה של קהילות יהודיות שלמות באלוהים לפני השואה וחוסר יכולת לדמיין אלוהים כזה בעקבות השואה. כמו שניסח זאת ניטשה, עבורם ובעקבות הטראומה ״ אלוהים מת״.

לאחר השבר והאובדן של סופת הטראומה האדם הפוסט טראומטי עומד בפני צומת. כאן מגיעה החשיבות של מושג הצמיחה הפוסט טראומטית.

זהו מושג שהגו לראשונה חוקרים בשם טדאשי וקאלהון. המושג הזה מנסה להבין מהם התנאים שנדרשים במצב פוסט טראומטי על מנת לאפשר לאדם לעבור ממצב של שיתוק ואבדון לעמדה נפשית של אופטימיות סקרנות והתחלה של חיפוש אחר דרך חדשה והגדרה עצמית מחודשת.

לפני שאתאר את התנאים לצמיחה פוסט טראומטית אציין שהמונח טראומה הוא מונח רחב שאינו מציין בהכרח רק ארוע קיצוני אחד שטלטל את האדם.

ישנם טראומות מורכבות שכוללות הזנחה לאורך זמן, מצבי התעללות שונים, כאב קיצוני שהופך כרוני בעקבות מחלה ועוד.

המשותף לכול ההגדרות של הטראומה הוא המצב הנפשי של הכיווץ והשיתוק שאליו מובילה הטראומה וכאמור התחושה שהעולם כבר לא יחזור להיות כשהיה.

התנאי הראשון כך נראה שנדרש על מנת לצאת למסע הצמיחה הפוסט טראומטי הוא ההסכמה וההכרה בכך שארע שינוי שאין לנו שליטה עליו.

נדרשת לנו ההכרה ב״תבוסה״ מידי הגורל בפרק חיים מסויים שלנו וההכרה בחוסר האונים שלנו להחזיר את הגלגל לאחור.

דווקא ההכרה הזו בתבוסה מאפשרת לנו לעיתים להבין שתבוסה בחלק של חיינו אינה אומרת תבוסה במערכה כולה.

כמו בכל מאבק, גם המאבק על עצמנו מול מאורעות הגורל תובע לפעמים מעיין נסיגה טקטית בחלק מסויים של הדרך כדי לאסוף כוחות לשקם את הפצעים ולהמשיך לדרך חדשה.

חוסר ההסכמה לגורל שפגע עשוי לשמר את מצב השיתוק בעקבות הטרואמה במשך זמן רב מאד ולמעשה להנציח אותה.

לאחר ההסכמה לכך שמצב העולם של האדם השתנה בעקבות הטראומה נדרשת ההתמודדות עם חווית הבדידות של האדם.

פעמים רבות התחושה שהטראומה ארעה לי ולא לאחרים יוצרת חוויה עמוקה של בדידות שבה אף אחד כבר לא באמת יוכל להבין את מה שעבר עלי.

המטרה במקרה זה של המהלך הטיפולי הוא להיות קרוב לסבל של המטופל ולהראות לו שיש מישהו בעולם שיכול להשתתף בגורלו ושאין הוא מופקר לבדו לגורל הפוגעני.

חלק מלהיות יחד עם המטופל הפוסט טראומטי ובאמת להיות קרוב אליו דורש גם שיקום של האמון של המטופל בעולם ובאחר.
זאת כיוון שהטראומה עשויה באחת להקריס את כל האמון הבסיסי שהעולם יכול להיות גם טוב ולא רק מרסק ואכזרי.

כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליים כל צעד על הקרקע הוא כבר אינו מובן מאליו כיוון שכבר נשארת הידיעה שהקרקע יכולה לאכזב ולהשמט.

כאשר מתחדש האמון בזולת היציאה לדרך המשותפת של הצמיחה הפוסט טראומטית יכולה להתחיל.

השלבים הראשונים של המסע הזה דורשים שוב את ההסכמה של המטופל. הפעם ההסכמה הזו היא ההסכמה לחוות את האבל והכאב על כל מה שאבד בספינה שים הטרואמה טרף לתוכו.

אלו יכולים להיות אובדנים חומריים כמו רכוש או מעמד, אובדנים פיזיים כמו בריאות פיסית או נפשית או אובדנים מנטלים סימבולים כמו אידאות, ערכים, מיתוסים ואמונות שהאמנו בהם ואינם עוד.

כך למשל האמונה ש״ בני האדם טובים מיסודם״ עשויה להעלם בשעה שאדם מותקף באכזריות על ידי בני אדם כאלו, מה שלא מאפשר כבר להחזיק באמונה כזו לעיתים.

מרגע שהאדם מוכן להסכים לכאב של כל האובדנים האלו שהביאה הטראומה משהו בעמדה הטראומטית ובקפאון הטראומטי מתחיל להפשיר ולהנמס.

זו החשיבות הגדולה של יכולתנו לשאת ולהכיל כאב שחומו יכול להמיס מבנים הגנתיים ומקפיאים בנפש כהגנה מחוויה בלתי נסבלת.

מתוך ההמסה הזו של ההגנות מתחילה הנפש לחדש את הנביעה שלה אל תוך העולם. החוויה שאז עשויה להופיע היא חוויה מחדש של חופש וויתור על התחושה הקודמת של נידונות וקרבנות לטראומה וכוחות הגורל.

בשלב הזה האדם מגלה בעצמו יכולות להתחיל להגדיר מחדש את מהותו וכדברי הביטוי באמת ״ להמציא את עצמו מחדש״.

הצמיחה הפוסט טראומטית עשויה אז להיות מצב של עוצמה שגורם להכרה שהגורל יכול להשפיע עלינו באופן חזק מאד אך אינו יכול לקחת מאיתנו את היכולת להגיב בתנועה מחודשת בעולם והגדרה מחודשת של מי שאנחנו גם כאשר מי שהיינו כבר איננו עוד.

הצמיחה הפוסט טראומטית על כן יכולה להיות התבגרות רוחנית שמביאה עימה יצירתיות, ספונטניות ושמחה אמיתית עם הקיום בדיוק כפי שהוא.

לא מפתיע על כן שאנשים רבים שמביטים לאחור בעקבות תהליך של צמיחה פוסט טראומטית אומרים לעצמם בכנות שהדרך הזו הביאה להם כל כך הרבה עוצמה וחוכמה כך שאפילו במחשבה לאחור הם לא היו מוותרים על מה שקרה למרות הכאב והסבל העצום שהטראומה הביאה עימה.


הפסיכותרפיה הקיומית היא תהליך עמוק, אפקטיבי ומשנה חיים במובנים רבים.

 

עם זאת, פסיכותרפיה בקליניקה פרטית היא ברוב המקרים תהליך ממושך ויקר, הן מבחינת המשאבים הנפשיים הכרוכים בחשיפה ובניית אמון והן מבחינת המשאבים החומריים של זמן וכסף. .

 

על כן האינטרס המשותף הן של המטפל והן של המטופל הוא לדעת ולזהות כמה שיותר מוקדם בתחילת הדרך שהתהליך אכן מתאים ונכון למטופל במובן זה שיכול לסייע וליצור ערך ממשי עבורו.

קרא עוד...


מנסיוני משך שנים ארוכות בליווי תהליכים טיפוליים בקליניקה למדתי שהפגישה הראשונה עשויה להיות משמעותית מאד בהבנה של מידת ההתאמה של הגישה הטיפולית המסויימת למטופל שמתחיל את התהליך .
במובן מסויים אפשר לראות בפגישה הראשונה ( ובעצם בכל פגישה בתהליך) כתהליך בפני עצמו של מגע ראשוני והכרות עם הגישה והמטפל.
כמובן שבהמשך המסע הטיפולי הדרך הולכת לעומק ונחשפים נופים חדשים ושונים אך הצעדים הראשונים בפגישה הראשונה יכולה ללמד את המטופל רבות לגבי התהליך.
כך למשל יכול המטופל ללמוד בפגישה הזו את הקצב שבו מתנהל התהליך ולהבין אם הקצב הזה מתאים עבורו.

 

כך גם יכול להתרשם המטופל בפגישה הראשונה מהקשר שנוצר עם המטפל ולשאול את עצמו האם היה רוצה לבחור במטפל המסויים הזה כשותף למסע האינטימי והעמוק של הפסיכותרפיה.

 

בפגישה הראשונה יכול גם להעלות המטופל כל שאלה, בקשה או הבהרה לגבי האופן בו מתבצע התהליך ולהבין כיצד הוא יכול לסייע לו.

 

בנוסף לכל אלו, האינדיקציה החשובה ביותר בעיני שיש למטופל בסיום הפגישה הראשונה כדי לדעת האם התהליך יכול להתאים לו היא השאלה ״ האם אני יוצא מהפגישה הזו באותו אופן בו נכנסתי אליה מבחינת התחושה, הרגש והמחשבות שיש לי ביחס לעצמי ולסיבה בגללה פניתי לטיפול ?״
אם התשובה לשאלה הזו היא שהמטופל יוצא מהפגישה הראשונה באותו אופן בו נכנס אליה אני יכול לאמר מנסיוני ברמה גבוהה של ודאות שכדאי שהמטופל ישקול האם הדרך הזו אכן נכונה עבורו.
לעומת זאת אם המטופל חווה בסיום המפגש הראשון תזוזה ושינוי מהאופן בו הוא נכנס אל הפגישה הרי שהתחושה הזו עשויה להעיד על כך שנוצר בפגישה ערוץ תנועה ושינוי שהמשך התהליך יכול בוודאי להעצים, להעמיק ולהרחיב.

חרדה ודיכאון הם מופעים נפשיים הכרוכים פעמים רבות בסבל נפשי כבד.

 

במקרי קיצון מוביל הסבל הזה לירידה ביכולת החשיבה, פגיעה בתפקוד ברמות שונות, ולעיתים אף עשוי לעורר מחשבות אובדניות כדי להפסיק בכל מחיר את הסבל.

 

הפתרונות התרופתיים הנפוצים שמוצעים במקרים אלו פעמים רבות אינם מספקים לכשעצמם.

 

גם פסיכיאטרים רבים כיום אינם מחזיקים עוד בעמדה ש"הכל נוירולוגי" ומאמינים שבנוסף לתרופות שעשויות למתן את הסימפטומים, מומלץ למטופליהם לטפל בעומק המצוקה שלהם בעזרת פסיכותרפיה.

קרא עוד...

 

הפסיכותרפיה הקיומית מעודדת את האדם לא רק להיפטר מהסבל הנפשי אלא גם לשאול שאלות ולהקשיב לסיפור שהסבל הזה, שמופיע כדיכאון או חרדה, מספר.

 

ההנחה היא שהחרדה והדיכאון מתעקשים לספר לנו משהו על מעמקי הנפש שלנו, מתחת לשכבת המודעות, ומבקשים לקחת אותנו לאזורים חשוכים בתוכנו שלעתים אנחנו מבקשים שלא לראות ולא להרגיש.

 

כך למשל במקרים רבים אני נתקל במטופלים שחווים לפתע דיכאון באמצע החיים. מטופל שבוחר להקשיב לדיכאון הזה מגלה פעמים רבות שהוא מאותת באופן חזק על כך שבאזורים מסויימים בחייו הוא הלך בדרכים שאינן שלו באמת, דרכים שהלב שלו לא היה בתוכם.

 

החלק שבו שנותר מאחור, הלב שנשבר, המשיך להתקיים במפוצל והתחיל לייצר באיזה שהוא שלב בחיים את סימפטום הדכאון.

 

מי שכן הולך בעקבות הקול שמבקש הדיכאון להשמיע פעמים רבות מסכים להתעורר לצורך לעשות שינוי בדרך החיים שלו באופן שיהיה נאמן יותר ללב, לקצב הפנימי ולאמת הפנימית שלו.

גם חרדות מספרות לנו פעמים רבות אמת קיומית שאנחנו מנסים להיאטם מולה, לנעול את הדלת בפניה.

 

כך למשל חרדת מוות או חרדה ממחלות – אם מוכנים להקשיב לחרדות אלו אפשר לשמוע שהם מספרות לאדם אמיתות שאולי קשה לו לשמוע ושהוא מעדיף להדחיק.

 

חרדת המוות למשל יכולה להאיר באדם את ההבנה שהוא לא חי את החיים שהיה רוצה לחיות ואז המוות הופך להיות להחמצה שאי אפשר לשאת, כמו התחושה של למות לפני שהעזנו לחיות את עצמנו באמת.

 

החרדה במקרה כזה הופכת לקריאת התעוררות לשינוי שיאפשר מימוש אותנטי יותר של החיים.

 

כך גם חרדה ממחלות עשויה לספר למשל על הפגיעות של הגוף שאומר לאדם שהוא לא שומר עליו או לא אוהב ומעריך מספיק את גופו.

 

אם נסכם את הדברים, הפסיכותרפיה הקיומית ערה לחלוטין לצורך להקל על הסבל שחרדה והדיכאון מסבים לאדם.

 

עם זאת היא מסייעת לאדם גם לראות ולהבין את הסימפטומים הללו לא רק כמטרד שיש להיפטר ממנו אלא להשתמש בהם כקריאת התעוררות שמגיחה מתוך שכבות הלא מודע של נפשנו וקוראת לנו לשינוי עומק פנימי וחיצוני בחיינו.

ערך עצמי הוא הביטוי של האופן בו אנחנו קיימים בעולם כאהבה, כבני אדם, כנוכחות וכהשפעה.



ערך עצמי אינו דבר ״טבעי״. אנחנו נולדים אורגניזמים חיים עם פוטנציאל לחיי נפש ומה שמאפשר לנו לממש את חיינו הנפשיים ולחוות את עצמנו כבעלי ערך וכבני אדם הוא הקבלה, הכבוד, היחס והאהבה שלתוכה אנחנו נולדים.

 

כאשר אדם נולד לסביבה שאינה יכולה מכל סיבה שהיא להתייחס כך אליו האדם יגדל עם פגיעה בערך העצמי שלו שהוא מוקד חיי הנפש.
הדבר יתבטא בתחושה של חוסר נוכחות וחוסר השפעה בעולם.

קרא עוד...



לפעמים אנשים מתארים את החוויה של פגיעה בערך עצמי כך שהם מתנהלים בעולם כאילו הם ״ שקופים״.

כדי להגן על תחושת העלבון וההשפלה של חווית נחיתות מול אחרים וערך עצמי פגוע לעיתים נעטה על עצמנו מסך הגנה שיעמעם את הכאב של הפצע אך יגביר את תחושות בידוד, הניכור והמועקה.

התאור החזק והמפחיד ביותר של פגיעה בערך העצמי היא המבט לתוך מראה והגילוי המפחיד שהמראה ריקה.

פגיעה זו יכולה להתבטא בסימפטומים שונים כמו דיכאון או חרדות שאינן ספיציפיות לסיטואציה מסויימת.

האדם במקרה של פגיעה בערך עצמי יאבד גם את חוויית המקום שלו בעולם ובמובן מסויים הוא ימצא את עצמו פעמים רבות מתנצל על קיומו בלי שיבין למה.

במצבי עימות הוא תמיד יסוג וייתן מקום לזולת כיוון שלא ירגיש שבאמת יש לו את הזכות לקחת מקום בעולם, כאמור מתוך תחושה בריאה של ערך עצמי. זאת במקום לקיחת מקום באופן אסרטיבי ובטוח בעצמו תוך כבוד לעצמו ולזולת שמולו.

הנזק הכבד ביותר בעיני בפגיעה בערך העצמי מעבר לסבל שתואר למעלה הוא הפגיעה ביכולת שלנו ליצירתיות בכלל וליצירת ערך בעולם בפרט.

הפסיכותרפיה הקיומית בהשראת הפילוסופיה הקיומית מאמינה שאין ערכים בעולם זולת אלו שהאדם בורא מתוך עצמו בתוך העולם הזה.

אדם שחווה ערך עצמי יכול באופן ספונטני ובטוח ליצור ערכים כאלו בעולם עבור עצמו ועבור אנשים הסובבים אותו.

העצמי כאמור היא אותה ליבה בתוכנו שמתוכה אנו יוצרים את הערכים האלו. פגיעה על כן בערך העצמי משאירה את האדם פסיבי ליכולתו ליצור ערך וכל שנותר לו הוא להשען על ערכים, אמונות, ומבנים שיצרו אנשים אחרים.

האדם אז יחפש להיות "בסדר" ויציית באופן מלא לסדר ההגמוני שאותו הוא רואה כאמת היחידה שעל פיה אפשר לחיות. אפשר לומר שהיכולת שלנו ל'מקוריות' בעצם נובעת מתחושת ערך עצמי מלאה ונוכחת.

ההתמודדות עם פגיעה בערך העצמי יכולה להיות במספר אופנים.

דרך אחת היא עבודה על הדימוי העצמי. זהו מעין ״ קיצור דרך״ שבו במקום לעסוק בפצע הכואב של הערך העצמי וחסימת הנביעה שלו אל העולם, האדם מנסה לשפץ את התדמית שלו בעיני אחרים.

מלאכת שיפוץ התדמית או הדימוי העצמי היא עבודה אינסופית כיוון שהיא תמיד מבקשת לשלוט באחרים כדי לשלוט באופן בו האחר ייצג אותי בעולמו.

כך למשל רואים פוליטיקאים שמנסים באופן נואש לשלוט במדייה ובתקשורת כדי שהמראה והדימוי שלהם ישקפו ערך, פעמים רבות בניגוד מוחלט לתחושת חוסר הערך העמוק שהם נושאים עימם.

דרך אחרת שמנסה להתמודד בעקיפין עם הפגיעה בערך העצמי היא עיצוב של אישיות ״ בריונית״.

אדם כזה יסמן כאויב כל אדם או סיטואציה שמעוררים את פצעי הערך העצמי שלו ותמיד יהיה דרוך לאיום הבא על ערכו.

התוקפנות והאלימות תהיה אז דרך הביטוי הדומיננטית של בחירה זו. כל מראה שתשקף לאדם זה את הפצע בערכו העצמי תנופץ.

דרך שלישית שקשורה במעטה ההגנה שתארנו קודם להתמודדות עם פגיעה בערך עצמי היא בידוד והימנעות ממגע קרוב עם אתגרי הקיום.

במצב כזה דרך ההתמודדות תהיה תבוסתנות וויתור מראש על כל מאבק על העצמי, הערכים והביטוי האותנטי של האדם.

כך גם יוותר אדם על קרבה אינטימית אל בני אדם אחרים היות וקרבה כזו יכולה להמיס את הבידוד ולעורר מחדש את כאב הפצע בערך העצמי.

דרך זו יוצרת מעגל אכזרי שכן ככל שהאדם ימנע יותר מהתמודדות ישירה עם העולם כך הפגיעה בערך העצמי תגדל, מה שיעצים את הבידוד וכן הלאה.

הדרך המאתגרת והלא פשוטה אותה מציעה הפסיכותרפיה לפגיעה בערך העצמי היא לרדת אל שורשי הפצע הזה ולשקם את חווית הערך הזו מהיסוד.

בעבודה של הפסיכותרפיה המוקד עובר מעבודה על הדימוי העצמי בעיני אחרים לעבודה על חוויה פנימית של ערך העצמי ושיקום ליבת חיי הנפש שלנו.

במהלך העבודה תהיה הכרות מחודשת עם המקומות הראשוניים שקפאו או בודדו בתוכנו.

 

כך ניפגש מחדש עם ההזדקקות הראשונית, עם החלומות הראשוניים שהדחקנו ושיכולים לספר לנו מי אנחנו באמת ועם שדים פנימיים שמתחבאים בתוכנו ומעלים בנו פחד להתבטא ולומר את מי שאנחנו באופן אותנטי בדיבור ובפעולה בעולם.


הקליניקה ממוקמת בגבעתיים. לתאום שיחת הכרות עימי בוידאו ללא תשלום או לכל בקשה או שאלה אחרת נא מלאו את הטופס הבא ואחזור אליכם בהקדם האפשרי.

* יודגש שכל תוכן שיכתב בדף הפניה מוגן תחת חובת הסודיות של מטפל-מטופל ויקרא אך ורק על ידי, אסף לב.