אז היכן מתחילה הדרך?

תחושה של אובדן דרך מתחילה פעמים רבות בעקבות ארוע מטלטל כלשהו.

במקומות האלו אנחנו עשויים לאבד אחיזה באיזה שהוא קצה חוט ערכי פנימי שהוביל אותנו, עמוד שדרה סימבולי, מצפן דרך.

דומה שהצורך במצבים הללו הוא באמת ׳לחשב מסלול מחדש׳ אבל מהיכן מתחילים?

אחד השיעורים היפים והעמוקים בעיני של הזן בודהיזם הוא להתחיל תמיד במקום בו אנו נמצאים.
ההנחה היא שגם אם המקום הזה הוא מקום של כאב, פחד, חוסר אונים או כל תחושה אי נוחה אחרת, הרי שמבעד לחוויות הללו שוכן גם הדחף שלנו, בסיס הכמיהה וההזדקקות שלנו שהוא הבסיס לראשיתו של הכל.

כשפרוטגורס, הפילוסוף הפרה-סוקרטי, קבע את המשפט הידוע שלו ״ האדם הוא קנה המידה לכל הדברים כולם״ הוא ביטא בכך בעיני את ההבנה שנקודת הראשית לכל דרך שהיא מקורה באדם עצמו.

מתוך כך כדי למצוא מחדש את הדרך נוכל להסכים להגיע אל נקודת ראשית הדרך, אל עצמנו, ולהקשיב לקול הפנימי שבא מתוכנו.

את הפעולות שלנו מכאן ואילך ניתן יהיה לגזור מהתמונה העתידית של העולם שהיינו רוצים לראות.

נוכל לשאול את עצמנו באיזה עולם היינו רוצים לחיות כדי להרגיש את עצמנו חיים, אותנטים, חופשיים? מה צריך להיות בעולם הזה כדי שנרגיש בו בבית? איזה סוג יחסים היינו רוצים סביבנו? ממה מורכב היום יום שלנו בעולם כזה אם אנחנו חיים מתוך תשוקה, חיות ועושים רק את מה שהיינו רוצים? ואילו ערכים היו מנחים את העולם הזה?

חשוב לומר שתמונת העתיד הזו צריכה לשקף את החזון האישי שלנו ולא בהכרח חזון לעולם כולו, עליו שליטתנו מוגבלת בהרבה.

מתוך תמונת העתיד הזו נוכל להתחיל לגזור מעין ׳תוכנית פעולה׳ שתוביל את הפעולות שלנו בהווה כדי ליצור עבורנו עולם שכזה.

חשוב להדגיש שמה שיכול לשמור על הדרך הזו ולהאיר אותה הוא אמונה אמיתית שלנו בכך שתוכנית האב לכל תמונת עולם כלשהי טמונה בתוכנו ועלינו להסכים לחשוף ולגלות אותה

מנקודה זו של אופק ורצון נפתחת הדרך.

.