כיצד מתייחסת הפסיכותרפיה הקיומית לקשר בין הגוף והנפש?

אז מתי שכחנו לזכור את הגוף?

בפסיכותרפיה השיח המרכזי בדרך כלל הוא סביב מושגי "הנפש", " העצמי", ובאופן כללי "המימד המנטלי".

השיח הזה לעתים יכול לתעתע כיוון שהוא משכיח מאיתנו את ההבנה שהנביעה של הנפשיות והרגשיות שלנו מתחילה מהגוף.

בראשית החיים הגוף רגיש לכל מידע או תחושה שמגיעים אליו.

כאשר הסביבה היא מיטבית או אופטימלית להתפתחות, התינוק לומד דרך "מחוות ספונטניות" כהגדרתו של ויניקוט, לדעת מה נכון עבורו, מה הוא צריך ומה הוא רוצה בכל רגע נתון.

קרא עוד…

לעומת זאת כאשר הסביבה אינה בהתאמה או בהקשבה למחוות הגוף של התינוק, הרי שהוא לומד שמה שנובע מגופו באופן טבעי וספונטני אינו רלוונטי לגבי המתרחש בעולם בחוץ.

במקרה זה יוותר התינוק על ביטוי עצמיותו דרך גופו ויחפש את האמת שלו מחוץ לו, בחוקים החברתיים או בהתנהגות של אחרים סביבו.

הוא יתחיל אז להתייחס אל גופו כנשא של הנפש והעצמי שלו אך לא כבסיס הווייתו, בסיס שממנו נקבעת עמדתו בעולם.

אין לטעות בין דיכוי המחוות הספונטניות של התינוק ובין למידה של תינוק את  הקוד חברתי. קריאת הקוד החברתי ולמידה של התנהלות בתוך חברה היא חשובה ואף הכרחית.

זאת היות וזהותו של התנוק מתעצבת בסופו של דבר אל מול התרבות והסביבה.

ואולם, כאשר התינוק מגיע אל ההתנהלות החברתית מתוך ספונטניות ואותנטיות הוא ירגיש חי בהתנהלות הזו  ולא רכיב פסיבי בתוך הסדר הכולל.

הפסיכואנליזה לימדה אותנו שהקורות את אותו תינוק מהווה בקו ישר הסבר לחוויה של אדם בוגר במפגש שלו עם עצמו ועם אחרים.

אדם שהמחוות הספונטניות של גופו דוכאו מסיבה כלשהי, "ישכח" פעמים רבות את גופו ויתנהל בעולם מתוך נתק בין העצמי והגוף.

הוא יתעלם במקרה כזה ממה שהגוף מספר לו, מ"תחושות הבטן" שלו, ובעצם מהאותנטיות של הביטוי הראשוני שלו.

הפסיכותרפיה הקיומית מבקשת להשיב את האדם אל גופו כשורש ומקור ראשוני של הנביעה הנפשית שלו. כפי שמלמד אותנו הבודהיזם,

הקשבה מחודשת לנשימה, לתנוחת הגוף, לתחושות הגוף ולנוכחות של הגוף יכולה לחדש בתוכנו אזורים של חסימה ולעורר מחדש יכולת תנועה ותגובה ספונטנית של הגוף והנפש לעולם המשתנה סביבנו באופן בלתי פוסק.

לעיתים באופן פרדוקסלי דווקא מצבים של מחלות גוף או כאבים וסבל גופני עשויים להוות הזדמנות ליחסים מחודשים עם הגוף, להכרה וכיבוד שלו, וליכולת לטפל באופן אוהב בגוף לעבר החלמה ספונטנית שלו ושימוש בכוחות הריפוי של הגוף עצמו.