כשהפסיכולוגיה החיובית לא עובדת

"פסיכולוגיה חיובית מלמדת אותנו להתייחס בכבוד לכל רגש שעולה בנו ולנתב את הרגש הזה להעצמה והשתתפות נוכחת ואסרטיבית בעולם ובמערכות היחסים שלנו."
 
מאת: אסף לב
 
ראשית אומר שאני מאמין גדול בפסיכולוגיה החיובית.
 
הנחת היסוד בבסיס הגישה הזו היא נכונה וחשובה.
 
ההנחה היא שאנחנו למעשה שותפים מלאים להתרחשויות שבהם אנו צופים.
 
הפסיכולוגיה החיובית מאמינה שאנחנו למעשה שחקנים במשחק של המציאות ולא רק מתבוננים מהצד על עלילת חיינו.
 
על כן, על פי גישה זו ברגע שאנחנו מגיעים לעולם עם מחשבות נעימות וחיוביות כמו שמחה, הנאה, כבוד ואמון הרי שזה ישפיע ויגרום למציאות להיות חיובית וידידותית יותר כלפינו.
 
עם זאת, פעמים רבות התסריט החיובי הזה לא עובד ואז בדרך כלל אנחנו מאשימים את עצמנו שלא היינו מספיק ״חיוביים״.
 
בפוסט הזה אדבר מעט על המקומות שעלינו לשים לב אליהם כאשר אנחנו רוצים ליישם בהצלחה את הפסיכולוגיה החיובית בחיינו.
 
נקודה ראשונה היא לשים לב לטקסט הסמוי שבתוכנו.
 
הנקודה היא שאמונות פנימיות שלנו על עצמנו ועל העולם נוצרו במשך שנים רבות מתוך התניות ואינטראקציות בהם נפגשנו ואותן פרשנו בדרך מסויימת.
 
ניקח לדוגמא ילד שגדל לתוך אוירה משפחתית שבה לדברים אותם הוא מביא אין התייחסות או עניין מהסביבה.
 
ילד כזה עשוי לפרש את הסיטואציה הזו כמשקפת אותו ומכאן להאמין שהוא ילד משעמם שאין לו באמת דברי ערך לומר.
 
בתור אדם מבוגר, סביר להניח שהוא אפילו לא יזכור את הארועים שהובילו לפרשנות הזו אך הוא יסתובב בעולם עם תחושת ערך עצמי נמוכה אותה הוא לא באמת יבין.
 
במקרה כזה, אם האדם ינסה לטפל בתחושה זו בעזרת ״פסיכולוגיה חיובית״ מבלי לגעת בעומק האמונה המרעילה שיושבת אצלו בבטן, הרי שהבעיה תתעצם.
 
גם אם האדם ישנן לעצמו מנטרות חיוביות על הערך העצמי שלו או ידבר עם אחרים דיבור חיובי, הרי שהטקסט הפנימי הפוגעני ימשיך לומר את שלו מתחת לפני השטח המודע.
 
הדבר דומה אז לנסיון לשים תחבושת על פצע מדמם בלי לנקות את כל הזיהום שנמצא מתחת לעור הפצוע.
 
מעבר לכך, מחקרים מראים שאנשים מגיבים הרבה פחות לטקסט שאומר האדם והרבה יותר לתחושות הלא מודעות אותן הוא משדר.
 
במקרה כזה, גישת עומק של הפסיכולוגיה החיובית תתחיל בשלב הראשון דווקא להעלות אל המודעות את הטקסטים הפנימים הקשים.
 
מטרת ההצפה הזו היא לנטרל אותן, לעקר אותן מהשורש ולפרש מחדש את אותן סיטואציות מקוריות שגרמו לאמונות המרעילות הללו.
 
זהו שלב כואב בטיפול הנפשי שכן הוא מציף כאבים ותחושות לא נעימות מהעבר.
 
רבים נמנעים מטיפול עומק בגלל החשש מתחושות אלו ומבקרים בשל כך את הטיפול המעמיק בשל ה״חפירות״ או ה״נבירה בעבר״.
 
בעיני הבקורת הזו דומה לבקורת על כאב אצל רופא שיניים שמבקש לעשות טיפול שורש או בקורת על רטיבותם של המיים כאשר לומדים לצלול.
 
החיים גם מכאיבים וההתבגרות אל האמת הזו היא שתקבע את העומקים אליהם נהיה מוכנים לצלול בחיינו ועד כמה עמוק ניתן לעולם לגעת בנו.
 
לאחר הטיפול באמונות העבר המקטינות אפשר אז להתחיל לתרגל טקסטים חדשים ואמונות חדשות שמעצימות אותנו ובאמת להאמין בהם מעומק ליבנו.
 
מעבר לכך, אנחנו לומדים לפרש מחדש ארועים שמתרחשים גם היום ומבינים לעומק שהתנהגות של אנשים נובעת בעיקר מתוך עצמם והצורך שלהם ולא באמת משקפת משהו עלינו או הערך שלנו.
 
אנחנו מפסיקים אז לפרש את העולם נגדנו.
 
דגש נוסף שעלינו לשים לב אליו בבואנו ליישם את הפסיכולוגיה החיובית הוא ההכרה שישנה מציאות שם בחוץ שאינה תלויה בנו.
 
חלק מההתבגרות שלנו היא להכיר בגבולות ההשפעה שלנו על חיינו.
 
חוסר הכרה בגבולותינו יכולה להוביל למצבים קשים ואף מסוכנים.
 
כך למשל ישנה גישה בזרם המתיימר להשתייך לפסיכולוגיה החיובית שגורסת שאדם שלוקה בסרטן ׳אשם׳ בכך שהמחשבות השליליות שלו גרמו לסרטן.
 
מעבר לכך יש המרחיבים זאת ואומרים שגישה חיובית ולא טיפול והתערבות רפואית הם שירפאו את הסרטן.
 
גישה זו מסוכנת בעיני בשתי רמות.
 
ברמה האחת האשליה של שליטה מוחלטת של המחשבות בגוף שלנו עשוייה למנוע מהאדם פעולות פיזיות שיכולות לעזור לו לרפא את המחלה שלו.
 
ברמה השניה גישה זו מטילה אשמה שלא לצורך על האדם בסבל שלו ממחלת הסרטן ונטיעת האשליה שלו רק היה חושב חיובית לא היה לוקה בסרטן.
 
גישה כזו תערער את הערך העצמי של האדם ותחליש עוד יותר את יכולת ההתמודדות שלו.
 
גישה מעמיקה של הפסיכולוגיה החיובית תשאף בעיני לעזור לאדם לחבק את חוסר האונים שלו וחוסר השליטה במציאות.
 
אף אחד לא באמת בוחר לחלות ולסבול גם אם הוא חוטא ברגשות ״שליליים״.
 
דווקא החיבוק של חוסר אונים וקבלה של המציאות המכאיבה תעזור לגייס את הכוחות כדי להתמודד עם המציאות הזו ולעשות את המיטב כדי לחתור לריפוי והחלמה.
 
נקודה אחרונה אותה חשוב בעיני להדגיש בבואנו ליישם את הפסיכולוגיה החיובית היא תיוגם של רגשות לרגשות ״חיוביים״ ורגשות ״שליליים״.
 
האמת היא שהחלוקה הזו מופרכת לחלוטין.
 
אין באמת רגשות ״שליליים״.
 
בסיס כל רגש הוא ביטוי טהור של אנרגיה שמגיבה למצבים שונים שחווינו בעולם או בתוך עצמנו.
 
בוודאי שישנם רגשות נעימים יותר ונעימים פחות.
 
ואולם, במידה ואנחנו מקבלים וחווים במלואם את כל קשת הרגשות שלנו אנחנו יכולים לרתום את האנרגיה הרגשית למקומות של צמיחה ושינוי.
 
הדוגמא הרלוונטית ביותר היא כעס כלפי מערכת שלטונית מדכאת ונצלנית.
 
אם אנחנו לא לומדים לקבל את הכעס ולעבוד איתו הרי או שנדחיק את הכעס הזה או שנבטא אותו באופן הרסני ואלים.
 
שתי התגובות הללו – הדחקה ואלימות- גורמות נזק ומרוקנות אותנו מאנרגיה.
 
לעומת זאת, כאשר לומדים לעבוד עם כעס הוא הופך להיות למניע חזק לפעולות שלנו לשינוי המציאות הקיימת.
 
כך למשל הזעם האדיר של העם בבלארוס על הרודנות וזיוף הבחירות הופנה להפגנות מסודרות וביטוי אסרטיבי שלכל הפחות ערער את כסאו של הרודן השליט.
 
פסיכולוגיה חיובית מלמדת אותנו להתייחס בכבוד לכל רגש שעולה בנו ולנתב את הרגש הזה להעצמה והשתתפות נוכחת ואסרטיבית בעולם ובמערכות היחסים שלנו.
כתבות נוספות

הישארו מעודכנים

הירשמו למנוי וקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה

ההרשמה בוצעה בהצלחה.

מעכשיו תקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה שתתפרסם באתר.