כשמרגישים שנגמר הכביש – מפת הדרכים והמצפן המנטלי

"מצבי משבר הם מצבים שבהם אנחנו מרגישים לפתע שההתאמה בין המפה שיש לנו ובין הדרך שלפנינו כבר אינה קיימת."
 
מאת: אסף לב
 
בעבודה עם עולם הנפש אני מוצא שדימויי מסע ודרך הם המדוייקים ביותר לתאור התנועה הנפשית.
 
מילדות, ככל שאנחנו גדלים ומשתתפים בשיח סביבנו אנחנו מתחילים לצייר לעצמנו מפת דרכים.
 
המפה הזו היא שמכוונת אותנו בכל רגע נתון ועל פי נקודות הציון שלה אנחנו בוחנים האם אנחנו ׳מתקדמים׳, ׳נסוגים׳ או ׳הולכים לאיבוד׳.
 
מצבי משבר הם מצבים שבהם אנחנו מרגישים לפתע שההתאמה בין המפה שיש לנו ובין הדרך שלפנינו כבר אינה קיימת.
 
אנחנו מגיעים לשולי דרך עפר שבה ״הכביש המסומן מסתיים״ ומתחיל מרחב חדש, לא מוכר.
 
באזור החדש הזה אין לנו כבר את הכלים לניווט שהיו לנו קודם והתחושה הטבעית היא פחד וחשש מפני הלא נודע.
 
מצבי משבר כאלו בהם המפה המנטלית שבה החזקנו כבר אינה משקפת את תוואי הדרך שלנו היא הזדמנות לחשוף את המצפן הפנימי שלנו.
 
בדיעבד נוכל אז להבין שהמפה שהחזקנו, פרדיגמת העולם שהיתה לנו, היא אינה אלא אוסף המידע שעבר אלינו על סמך הסביבה בה חיינו ונסיון החיים של הסובבים אותנו.
 
המגע עם המצפן הפנימי שלנו הוא ההזדמנות לנווט את דרך חיינו על פי הבחירה שהיא שלנו.
 
תנועה בעקבות הלב, בלי סימני דרך חיצוניים, תחייב אותנו להקשיב היטב לתחושות שלנו, לרצון שלנו ולקצב שלנו.
 
אם נתמיד ללכת בעקבות המצפן הפנימי שלנו נגלה את היכולת שלנו לשרטט מפת דרכים חדשה.
 
מפה זו יכולה לתאר באופן נכון יותר את המציאות החדשה שנגלית לפנינו.
 
הפחד יהפוך אז לדרייב שיניע אותנו ויעיר אותנו כל יום מחדש למסע המסתורי שנקרא חיינו.
 
 
 
כתבות נוספות

הישארו מעודכנים

הירשמו למנוי וקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה

ההרשמה בוצעה בהצלחה.

מעכשיו תקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה שתתפרסם באתר.