"ללכת עם כיוון הטראומה" – הגישה הטיפולית

"התוצאה של תהליך כזה תהיה שהטראומה תהפוך מבור שחור בתודעה שלנו שממשיך לאיים עלינו מהלא מודע, לפרק בהסטוריה שלנו, בביוגרפיה האישית של חיינו."

                                                            

מאת: אסף לב

 

טראומה היא דלת שנפתחת אל מקום אליו לא רצינו להגיע.

הטראומה מפגישה אותנו עם קרקעית הנפש שלנו, כל מה שאי פעם הדחקנו, השלדים בארון נפשנו.

הרגשות שעולות בעקבות טראומה הן פעמים רבות ׳רגשות בוערים׳ שמופיעות בעוצמה רבה.

כך יכול שתופיע חרדה עצומה ואפילו אימה, תחושת כאב בלתי נסבלת, זעם, בושה, אשמה ועוד תחושות שמאתגרות את דפנות הנפש שלנו ולעיתים אפילו מאיימות על תחושת השלמות הפסיכולוגית של מי שאנחנו.

האינסטינקט שלנו במפגש עם סיטואציה טראומטית, כמו במפגש עם אש או חיה טורפת, היא להמלט על נפשנו.
 
הקושי במצבים נפשיים שמתרחשים בתוכנו פנימה הוא שאין לנו באמת לאן לברוח מעצמנו.
 
הפתרון לדילמה זו היא מנגנוני ההגנה שלנו שהמרכזי שבהם כפי שתאר פרויד הוא ההדחקה.
 
ההתמודדות עם האיום הפנימי הטראומטי על ידי הדחקה פרושו למעשה ליצור מעיין מחסן פנימי, לאטום אותו ולקבור אותו מתחת לקרקעית המודעת של הנפש שלנו.
 
מנגנון זה של הדחקה הוא חזק כל כך עד שלעיתים אנו עצמנו לא מודעים לחומר שהודחק בנו.
 
זאת כיוון שלעיתים מופעל במקביל להדחקה מנגנון של טשטוש הזכרון של פעולה ההדחקה, מנגנון שנקרא די-סוציאציה.
 
אם נאפיין במשפט אחד את העמדה של מנגנוני ההגנה אל מול האיום של החוויה הטראומטית נוכל לומר שהנפש הולכת ״כנגד כיוון הטראומה״.
 
כלומר, אם החוויה הטראומטית פותחת בפנינו אזור פנימי וחיצוני שקשה לנו להכיל אותו, ההגנות שלנו דוחקות את החוויה הזו  אל מחוץ לשדה התודעה, מחוץ לשדה הראייה הנפשי שלנו.
 
לעיתים החומרים הטראומטים הם כל כך מאיימים שגם אנו כמטפלים נשתף פעולה עם מנגנוני הגנה של האדם ולא ננסה לחשוף אותו לבלתי ניתן לחשיפה מבחינתו.
 
ואולם, צריך לזכור שיש מחיר למנגנון ההגנה של ההדחקה.
 
החומר המודחק אמנם נעלם מהתודעה אך ייצר בתוכנו מעיין ׳רוחות רפאים פנימיות׳, ייצוגים מנטלים לא מודעים שישוטטו בנפשנו ויטילו צל על תחושת הבטחון והרווחה שלנו.
 
כך למשל חומרים מודחקים עולים בחלומות, או אפילו ביום יום כאשר בלי לשים לב משהו בחוץ מעורר בנו את הטריגר הטראומתי ( מה שידוע כתגובה פוסט טראומטית)
 
כאשר אנשים מרגישים שתחושת ה״רדיפה״ מהחומר המודחק קשה עבורם ואינם מוכנים לשלם את המחיר שמנגנון ההדחקה גובה מהם ברמה היום יומית הם יפנו לטיפול.
 
במצבים אלו הגישה הטיפולית שאני מבקש להציג כאן של ״ללכת עם כיוון הטראומה״ היא במידה רבה הפוכה לכיוון ההדחקה.
 
הנחת היסוד של הגישה הזו אומרת שהטראומה מפגישה אותנו עם ״דברים שלא רצינו לדעת״.
 
דוגמא לחשיפה טראומטית היא  מקרה מוות של אדם קרוב, בוודאי בנסיבות קשות.
 
הטראומה הזו למעשה חושפת בפנינו באופן עירום את הסופיות, את חוסר הצדק של העולם, את האקראיות שבה חיי אדם קרוב מסתיימים ונעלמים, וכמובן שההשלכה הישירה היא גם על חיינו שלנו.
 
עד כמה שישמע הדבר מוזר, למרות המובנות מאליו של המוות, רבים מאיתנו מדחיקים את ההכרה במותנו הבלתי נמנע בזמן לא ידוע, כיוון שידיעה זו מאיימת על תחושת השלמות שלנו וכמובן מעלה חרדות בלתי נמנעות.
 
דוגמא נוספת לטראומה שלצערנו אנו נחשפים אליה בחברה היא תופעת השיימינג על רקע מיני.
 
האמת שחושפת בפנינו הטראומה הזו היא הבושה העצומה שלנו בהיותנו יצורים מיניים.
 
מאיימת עלינו העובדה ש״כולם ידעו״ שאנו יצורים מיניים למרות שאנו יודעים וכולם יודעים שהם עצמם יצורים מיניים.
 
הבושה הקשורה למיניות היא נושא למאמר בפני עצמו אך בדוגמא זו האיום שתחושת הבושה יוצרת היא בלתי נסבלת.
 
עד כדי כך הטראומה של השיימינג היא עצומה שלעיתים היא מובילה למצבי אובדנות.
 
בשתי הדוגמאות של הטראומה שהבאנו, גם המוות וגם השיימינג, ראינו שיש רגש בוער שמציף – החרדה והבושה – אל מול אמת קיומית שנכפית עלינו.
 
הטראומה במקרים אלו חושפת אם כן את האמת הקיומית של עובדת היותנו יצורים סופיים והחרדה שהדבר מעורר והאמת הקיומית של היותנו יצורים מיניים והבושה שמתעוררת בעקבות הפומביות שבכך.
 
בעבודה עם טראומה הפסיכותרפיה הקיומית מבקשת ללכת עם כיוון הטראומה במובן זה שהיא מבקשת להקשיב לאמת הקיומית שהטראומה מעבירה אלינו.
 
לצד זאת, כמו בגלישה על גלי ענק, העבודה הטיפולית עוזרת לנו להכיל את העוצמה של גלי הרגשות שנלווים להכרה באמיתות אלו – רגש הבושה ורגש החרדה.
 
מתוך גישה זו הצורך במנגנון ההדחקה הולך ויורד כיוון שכאשר אנחנו מסכימים להקשיב לאמת הקיומית שהטראומה מביאה איתה ויכולים לשאת את הרגש הבוער שהיא מעוררת, אנחנו כבר לא ננסה להדחיק את המסר הטראומטי.
 
התוצאה של תהליך כזה תהיה שהטראומה תהפוך מבור שחור בתודעה שלנו שימשיך לאיים עלינו מהלא מודע, לפרק בהסטוריה שלנו, בביוגרפיה האישית שלנו.
 
לעיתים העבודה עם טראומות, גם כאלה שארעו לפני שנים רבות, הופכת את הטראומה מארוע אפל לחוויה מכוננת שמאירה באור חדש תחושות, מחשבות ורגשות שלא ידענו מה מקורן.
 
שחרור ההדחקה גם מפנה אנרגיית חיים רבה שהושקעה בהדחקה, אנרגיה שיכולה כעת להיות מושקעת בחיים עצמם ובתנועה שלנו בתוכם.
 

לתיאום שיחת היכרות ולכל בקשה או שאלה אחרת אנא מלאו את הפרטים הבאים ואחזור אליך בהקדם

* יודגש שכל תוכן שיכתב בדף הפניה מוגן תחת חובת הסודיות של מטפל-מטופל ויקרא אך ורק על ידי, אסף לב.