מהו ההבדל בין פסיכותרפיה ובין פסיכולוגיה קלינית?

לפני שנכנס לשורשי ההבדל בין התחומים השונים – פסיכותרפיה קיומית ופסיכולוגיה קלינית – אפשר לומר שקיים הבדל אחד מרכזי בין הגישות.

ביסוד הפסיכולוגיה הקלינית יש הנחה שרואה בנפש האדם תופעה כללית כמו כל אובייקט מדעי ועל כן רואה  במטפל ובמדע הפסיכולוגיה את המומחים לידע אודות נפשו של המטופל.

לעומת זאת, הפסיכותרפיה הקיומית רואה את האדם ביחודיותו. מתוך כך ההנחה שלה היא שהאדם עצמו הוא המומחה הגדול ביותר של תהליכי נפשו שלו ומקור הידע אודות עולמו הפנימי. תפקידו של המטפל על פי גישה זו היא לעזור לאדם להקשיב למקור הידע הפנימי שבתוכו.

כעת נעבור לשורשי ההבדלים בהנחות היסוד של תחומים אלו.

קרא עוד…

אדם הפונה לרופא עושה זאת בדרך כלל בעקבות מצוקה גופנית כלשהי.

מושא המחקר הראשי של הרפואה על כן הוא הגוף האנושי והדיסיפלינה הבסיסית בעזרתה חוקרים את הגוף להבנת הסיבות לפתלוגיה היא מדעי הטבע.

כך למשל דרך מדעי הכימיה והביולוגיה הרפואה יכולה לנתח דגימת דם ומתוכה להבין ולהכיר סיבות אפשריות לחוסר איזון בבריאות הגופנית.

בשונה מהרפואה, אדם הפונה לטיפול נפשי מתלונן על סבל בנפשו אך בשונה מהגוף, נשאלת השאלה כיצד נאפיין את מושא המחקר של הטיפול הנפשי ובאיזו דיסיפלינה נבחר כדי לחקור את ה׳נפש׳ או 'העצמי׳?

בעיני התשובות לשתי השאלות האלו הן נקודות הפיצול בין הפסיכולוגיה הקלינית ובין הפסיכותרפיה.


הפסיכולוגיה הקלינית מקורה בעיקר בדרך החשיבה של פרויד שהיה מדען, רופא בהכשרתו.

פרויד ביקש לתאר את הנפש כמו איבר בגוף וביקש להחיל את הדיסיפלינה של מדעי הטבע על הנפש האנושית.

כך למשל ביקש פרויד למפות את הנפש על ידי חלוקתה לאיד, אגו וסופר אגו, כאילו היה זה איבר גופני ממש.

דרכי המחקר של הפסיכולוגיה הקלינית התקדמו כמובן מאז ימיו של פרויד אך נראה שהשאיפה של הפסיכולוגיה הקלינית להתבסס במחקריה על הדיסיפלינה המדעית נשארה.

לעומת זאת, הפסיכותרפיה על גישותיה השונות, נוטה לערער על הנחת היסוד של הפסיכולוגיה הקלינית שרואה בעצמי ישות מוצקה שניתן להגדיר באופן בהיר על ידי המדע.

כך למשל ברור לכולם שלא באמת ניתן לראות את ה'נפש' בכלי מדעי הטבע כמו בבדיקות מעבדה, במכשיר סי.טי, או אפילו בבדיקת m.r.i הרגישה ביותר.

גם מחקרי המוח המתקדמים ביותר שמפרקים לגורמים את המוח האנושי לא הצליחו עד היום להצביע על איבר ברור שנקרא ״הנפש״.

על כן הפסיכותרפיה מבינה שגישה נכונה יותר לחקר והבנה של החוויה האנושית אינה יכולה להתבסס כאמור רק על הדיסיפלינה המדעית אלא על דיסיפלינות נוספות שיעזרו לתאר את החוויה הנפשית ומכך גם את הגורמים לסבל מצד אחד ולאושר מצד שני.

ניתן לומר שעל פי הפסיכותרפיה המחקר הנפשי הינו אינטר-דיסיפלינרי, רב תחומי ומבוסס על נקודות התבוננות מרובות לעומת הפסיכולוגיה הקלינית שנוטה להתבונן על הנפש והאבחון שלה באופן בלעדי מבעד לדיספלינה ההדוקה של מדע הפסיכולוגיה.

לשם הדגמה, נחשוב לרגע על התופעה הנפוצה מאד של חווית הדכאון.

ההבנה הפסיכולוגית תצביע על סימפטומים כאלו ואחרים לצורך אבחון הנפש של המטופל כלוקה בדכאון ותציע התערבות טיפולית בהתאם.

כבר ברמת האבחון הפסיכותרפיה לא תסתפק בקריטריונים ובסימפטומים הפסיכולוגים לאבחון הדכאון ותנסה לשאול שאלות מתחומי ידע נוספים כדי להבין את פשר חווית הדכאון והאפשרויות לנוע ממנה.

כך למשל הדיסיפלינה של הפילוסופיה תעזור לנו לשאול את האדם לגבי הבנת המשמעות והפשר של חייו בעיניו, זאת היות ואחד המאפיינים המרכזיים לעיתים של דכאון היא תחושת אובדן תחושת משמעות וערך בחיים.

שאלות המשמעות והערך שבחיי האדם  מעסיקות את הדיסיפלינה הפילוסופית  במשך אלפי שנים ועל כן נקודת מבט פילוסופית  פעמים רבות עוזרת למטופל לגלות בעקבות הדכאון אופקים חדשים של משמעות וערך בחייו שקודם לכן לא חשב עליהם.

דוגמא נוספת היא התבוננות על הדכאון דרך הדיסיפלינה של האמנות.

האמנות, מעבר ליופיה, היא תחום שמאפשר לנו להתבונן מחדש על תבניות חשיבה או נושאים שנראים לנו בצורה מסויימת ומאפשרת לנו לתרגל מבט חדש על מצוקות או טרדות שמעיקות עלינו ולהבין אותם מחדש באופן שיקדם ויניע אותנו אל מעבר להן.

הפילוסוף הגדול ניטשה טען שאנו צריכים להתייחס אל חיינו כאל יצירת אמנות ובאופן כזה לחיות את העצמי שלנו באופן יחודי ואותנטי כיצירה מתמשכת, יחודית וחד פעמית ולא לחוות את העצמי שלנו כתבנית מוגדרת מראש שמישהו פעם ייעד עבורנו.

לעיתים הדכאון הוא ביטוי של חווית כליאה בתוך תבנית מקובעת שכזו שהדיספלינה של האמנות מאפשרת לשבור ולחשוב מחדש.

דוגמא אחרונה לדיסיפלינה שמרחיבה את ההבנה של העבודה עם המצוקה הנפשית מעבר לדיסיפלינה הפסיכולוגית היא הבודהיזם.

תרגול למשל של זן בודהיזם וגישות מדיטטיביות עוזרות למטופל לתרגל את מיקוד התודעה לכאן ועכשיו והרפיה מצורות חשיבה ישנות והתניות שמנהלות את התודעה שלנו באופן אוטומטי.

גם הבודהיזם הוא מסורת שנלמדה משך אלפי שנים והתרומה שלה לדיסיפלינה הפסיכולוגית והקלת הסבל היא עצומה.

אלו הן רק שלוש דוגמאות לדיספלינות שונות מהפסיכולוגיה- האמנות, הפילוסופיה והבודהיזם – שמאפשרות לנו לעבוד באופן רחב יותר עם חווית דכאון למשל ולא להשאר עם האבחון הצר של הפסיכולוגיה הקלינית.

חשוב לציין שישנם פסיכולוגים קלינים שבאופן אישי בוחרים להרחיב את המבט שלהם עם דיספלינות נוספות בעבודתם המקצועית מעבר לפסיכולוגיה וישנם פסיכותרפיסטים ששונים בדיסיפלינות השונות איתם הם יבחרו לעבוד.