מהי צמיחה פוסט טראומטית?

פעמים רבות אנו חושבים על מצבי טראומה כמצבים שמסיטים את מסלול החיים והקיום כך שלאחריהם ״החיים כבר לא יהיו כשהיו״.

עבור אדם שעבר טראומה מילים כמו ״ כרגיל״, ״ בסדר״, ״ שגרתי״ ויומיומי משנות את משמעותן כי משהו בסדר הבסיסי של הקיום נשמט.

כמו המילים ששם שייקספיר בפיו של גיבורו המלט בעקבות הטראומה של רצח אביו על ידי אמו ש״ נקע גלגל הזמן, חרג מעל כנו…״

אכן יש משהו עוצמתי בכוחות הטראומטיים שלא מאפשרים לנו להמשיך את החיים באופן בו נהגנו לפני הטראומה.

כמו ברעש אדמה הטראומה משנה את פני השטח הנפשיים ואת התוואי המוכר לנו שבו זיהינו את עצמנו, מחשבותינו והמיתוסים והאידאלים על פיהם חיינו.

קרא עוד…



אנשים רבים שחוו טראומה מספרים על אובדן של אידאות שהאמינו בהם ושהטראומה לא איפשרה להאמין בהם יותר.

הדוגמא הקלאסית היא כמובן של אמונה של קהילות יהודיות שלמות באלוהים לפני השואה וחוסר יכולת לדמיין אלוהים כזה בעקבות השואה. כמו שניסח זאת ניטשה, עבורם ובעקבות הטראומה ״ אלוהים מת״.

לאחר השבר והאובדן של סופת הטראומה האדם הפוסט טראומטי עומד בפני צומת. כאן מגיעה החשיבות של מושג הצמיחה הפוסט טראומטית.

זהו מושג שהגו לראשונה חוקרים בשם טדאשי וקאלהון.

המושג הזה מנסה להבין מהם התנאים שנדרשים במצב פוסט טראומטי על מנת לאפשר לאדם לעבור ממצב של שיתוק ואבדון לעמדה נפשית של אופטימיות סקרנות והתחלה של חיפוש אחר דרך חדשה והגדרה עצמית מחודשת.

לפני שאתאר את התנאים לצמיחה פוסט טראומטית אציין שהמונח טראומה הוא מונח רחב שאינו מציין בהכרח רק ארוע קיצוני אחד שטלטל את האדם.

ישנם טראומות מורכבות שכוללות הזנחה לאורך זמן, מצבי התעללות שונים, כאב קיצוני שהופך כרוני בעקבות מחלה ועוד.

המשותף לכול ההגדרות של הטראומה הוא המצב הנפשי של הכיווץ והשיתוק שאליו מובילה הטראומה וכאמור התחושה שהעולם כבר לא יחזור להיות כשהיה.

התנאי הראשון כך נראה שנדרש על מנת לצאת למסע הצמיחה הפוסט טראומטי הוא ההסכמה וההכרה בכך שארע שינוי שאין לנו שליטה עליו.

נדרשת לנו ההכרה ב״תבוסה״ מידי הגורל בפרק חיים מסויים שלנו וההכרה בחוסר האונים שלנו להחזיר את הגלגל לאחור.

דווקא ההכרה הזו בתבוסה מאפשרת לנו לעיתים להבין שתבוסה בחלק של חיינו אינה אומרת תבוסה במערכה כולה.

כמו בכל מאבק, גם המאבק על עצמנו מול מאורעות הגורל תובע לפעמים מעיין נסיגה טקטית בחלק מסויים של הדרך כדי לאסוף כוחות לשקם את הפצעים ולהמשיך לדרך חדשה.

חוסר ההסכמה לגורל שפגע עשוי לשמר את מצב השיתוק בעקבות הטרואמה במשך זמן רב מאד ולמעשה להנציח אותה.

לאחר ההסכמה לכך שמצב העולם של האדם השתנה בעקבות הטראומה נדרשת ההתמודדות עם חווית הבדידות של האדם.

פעמים רבות התחושה שהטראומה ארעה לי ולא לאחרים יוצרת חוויה עמוקה של בדידות שבה אף אחד כבר לא באמת יוכל להבין את מה שעבר עלי.

המטרה במקרה זה של המהלך הטיפולי הוא להיות קרוב לסבל של המטופל ולהראות לו שיש מישהו בעולם שיכול להשתתף בגורלו ושאין הוא מופקר לבדו לגורל הפוגעני.

חלק מלהיות יחד עם המטופל הפוסט טראומטי ובאמת להיות קרוב אליו דורש גם שיקום של האמון של המטופל בעולם ובאחר.

זאת כיוון שהטראומה עשויה באחת להקריס את כל האמון הבסיסי שהעולם יכול להיות גם טוב ולא רק מרסק ואכזרי.

כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליים כל צעד על הקרקע הוא כבר אינו מובן מאליו כיוון שכבר נשארת הידיעה שהקרקע יכולה לאכזב ולהשמט.

כאשר מתחדש האמון בזולת היציאה לדרך המשותפת של הצמיחה הפוסט טראומטית יכולה להתחיל.

השלבים הראשונים של המסע הזה דורשים שוב את ההסכמה של המטופל.

הפעם ההסכמה הזו היא ההסכמה לחוות את האבל והכאב על כל מה שאבד בספינה שים הטרואמה טרף לתוכו.

אלו יכולים להיות אובדנים חומריים כמו רכוש או מעמד, אובדנים פיזיים כמו בריאות פיסית או נפשית או אובדנים מנטלים סימבולים כמו אידאות, ערכים, מיתוסים ואמונות שהאמנו בהם ואינם עוד.

כך למשל האמונה ש״ בני האדם טובים מיסודם״ עשויה להעלם בשעה שאדם מותקף באכזריות על ידי בני אדם כאלו, מה שלא מאפשר כבר להחזיק באמונה כזו לעיתים.

מרגע שהאדם מוכן להסכים לכאב של כל האובדנים האלו שהביאה הטראומה משהו בעמדה הטראומטית ובקפאון הטראומטי מתחיל להפשיר ולהנמס.

זו החשיבות הגדולה של יכולתנו לשאת ולהכיל כאב שחומו יכול להמיס מבנים הגנתיים ומקפיאים בנפש כהגנה מחוויה בלתי נסבלת.

מתוך ההמסה הזו של ההגנות מתחילה הנפש לחדש את הנביעה שלה אל תוך העולם.

החוויה שאז עשויה להופיע היא חוויה מחדש של חופש וויתור על התחושה הקודמת של נידונות וקרבנות לטראומה וכוחות הגורל.

בשלב הזה האדם מגלה בעצמו יכולות להתחיל להגדיר מחדש את מהותו וכדברי הביטוי באמת ״ להמציא את עצמו מחדש״.

הצמיחה הפוסט טראומטית עשויה אז להיות מצב של עוצמה שגורם להכרה שהגורל יכול להשפיע עלינו באופן חזק מאד אך אינו יכול לקחת מאיתנו את היכולת להגיב בתנועה מחודשת בעולם והגדרה מחודשת של מי שאנחנו גם כאשר מי שהיינו כבר איננו עוד.

הצמיחה הפוסט טראומטית על כן יכולה להיות התבגרות רוחנית שמביאה עימה יצירתיות, ספונטניות ושמחה אמיתית עם הקיום בדיוק כפי שהוא.

לא מפתיע על כן שאנשים רבים שמביטים לאחור בעקבות תהליך של צמיחה פוסט טראומטית אומרים לעצמם בכנות שהדרך הזו הביאה להם כל כך הרבה עוצמה וחוכמה כך שאפילו במחשבה לאחור הם לא היו מוותרים על מה שקרה למרות הכאב והסבל העצום שהטראומה הביאה עימה.