על חוויה מעצימה, חוויה טראומית ומה שבינהן

“כשאנחנו לא לבד מול העולם, כל חוויה, גם הקשה ביותר עשויה להפוך לחוויה מעצימה״             

                                                                                           
מאת: אסף לב                             
 
בספר תהילים המיוחס על פי המסורת היהודית למלך דוד מופיע המשפט הבא:
״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי״
 
המשפט הזה מייצג אמת נפשית עמוקה באשר למשמעות של חוויה מעצימה מול חוויה טראמטית כפי שאסביר מייד.
 
המשפט הזה למעשה אומר שחוויה מסויימת שבפני עצמה מעוררת אימה, פחד וחוסר אונים – ההליכה בגיא צל מוות על פי תהום – גם חוויה זו יכולה להפוך לחוויה מעצימה של אמונה ובטחון כאשר ״אתה עימדי״.
 
כלומר התנאי שלו אנו זקוקים כדי שחווית האימה הזו תהפוך לחוויה מעצימה היא התחושה שאנחנו לא לבד בעולם בתוך החוויה הזו.
 
שנים רבות שאני עוסק בטיפול במצבי משבר שמקורם בחוויית חיים קשה שבסופו של דבר יצרה שבר טראומטי בנפשו של האדם.
 
מתוך העבודה עם טראומות ראיתי שהמשותף לכל החוויות שגרמו לשבר טראומטי הוא העובדה שהאדם מצא את עצמו לגמרי לבד מול החוויה העוצמתית מידי ( כואבת מידי, עצובה מידי, מפחידה מידי, מביישת מידי וכו)
 
כאשר הנפש שלנו חווה חוויה שהיא עוצמתית מידי להכלה, הרי שמנגנוני ההגנה שלנו נועלים את המנגנון הרגשי וכמו מקפיאים אותו.
 
זו הסיבה שאנשים שחוו טראומה לפני שנים רבות חווים את הארוע פעמים רבות כאילו הוא קורה שוב ושוב ברגע זה ממש בגלל מנגנון ההגנה של ההקפאה הרגשית, ואיתה הקפאת הזמן.
 
לעומת זאת, כאשר במצבים דומים אנשים חווים חוויה עוצמתית וקשה ומרגישים שהם לא לבד בתוך הארוע הקשה, הרי שאותה חוויה בדיוק שיכולה היתה לגרום לטראומה הופכת דווקא לחוויה מעצימה.
 
זאת כיוון שחווית האמון שלנו במי שאיתנו בעולם מגיל הילדות מיתרגמת בסופו של דבר לאמון שלנו בעצמנו, במי שאנחנו.
 
האמונה שלנו בעצמנו אז מאפשרת להניח ׳תשתית נפשית׳ חזקה שיכולה להכיל ולעבד גם חוויות קשות שהחיים מזמנים לנו.
 
האמונה בעצמנו היא הכח שלנו לשאת כל חוויה שהיא באופן שמעצים את המפגש שלנו עם העולם ומלמד אותנו עוד שעור על הכוחות שלנו ועל העולם בו אנו חיים
 
מתוך האמונה בעצמנו אנחנו נפסיק להאשים את עצמנו בחוויה הכואבת ולא 'נשתמש בחוויה הזו נגדנו'.
 
אפשר לומר שכאשר אנחנו מאמינים בעצמנו החוויות הקשות הללו הופכות לשעורים מעצבי חיים ודרך,
 
הן הופכות אותנו למי שאנחנו.
 
אז כיצד בונים מחדש את האמונה בעצמנו?
 
אחת המטרות המרכזיות של הפסיכותרפיה היא בנייה מחדש של האמונה בעצמנו, אמונה בתחושות שלנו, במחשבות שלנו ברצונות שלנו ובחלומות שלנו.
 
לפעמים כאשר האמונה העצמית נשברה במהלך חיינו קשה לנו אפילו לזהות מה אנחנו באמת רוצים, צריכים, מרגישים.
 
לפעמים מתוך החולשה שלנו אנו מאמצים את הרצון אן הצורך של האחרים סביבנו ומאבדים מגע עם העצמי האותנטי שלנו.
 
במובן זה התהליך הטיפולי הוא מסע של גילוי מחדש של השביל אל העצמי האמיתי שאנחנו.
 
האמונה הזו בעצמנו תיצור את הכח לשאת את החוויות שהחיים מזמנים ועוד יזמנו לנו לנו ולהתעצם מהם.
 
מעבר לכך, שיקומה של האמונה בעצמנו מאפשרת לנו לחוות מחדש ארועי עבר טראומטים אך לפרש אותם מחדש באופן שלא מקריס אותנו פנימה כמו פעם.
 
החוויה מחדש של הטראומה ביחד עם המטפל תאפשר לנו לדעת שאנחנו לא באמת לבד במקום החשוך של הפגיעה, להכניס לשם אור וחמצן.
 
מתוך כך נוכל לעבד מחדש את הטראומה ולא להנציח אותה כפצע.
 
נוכל אז לחוות את הטראומה כפרק בהיסטוריה שלנו שלימד אותנו עוד שעור חשוב על עצמנו, על  המקום ממנו באנו ועל העולם בו אנו חיים – על היופי שבהם כמו גם על הסכנות והאתגרים שבדרך.
כתבות נוספות

הישארו מעודכנים

הירשמו למנוי וקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה

ההרשמה בוצעה בהצלחה.

מעכשיו תקבלו עדכון אישי בכל כתבה חדשה שתתפרסם באתר.