בזמן כתיבת הפוסט הזה ישראל בוערת מטילים וקונפליקטים אלימים שקורעים לחתיכות את אשליית הדו קיום בין יהודים וערבים. הפצע המדמם של אסון הנכבה שארע לערבים לפני

“היכולת שלנו לעבד רגשות בוערים הופכת את האנרגיה האדירה שלהם למנוע בשרות חופש הפעולה שלנו להתנהל בעולם ולפעול מתוך עוצמה.” מאת: אסף לב פעמים רבות לאורך ולרוחב

“עלינו לשאול את עצמנו אז בכנות האם המקום בו אנו נמצאים כרגע – מערכת היחסים, מקום העבודה, הבית שלנו – האם הוא מאפשר לנו את

הדרך בה נוכל כרפואה מונעת להפחית את הסיכויים לטראומה, גם אל מול ארועים קשים בלתי נשלטים, היא לתרגל פתיחות רגשית  באופן יום יומי ולהיות קשובים

“הסכנה בטראומה סמוייה או טראומה של חסך שכזו היא שכיוון שאין רישום  של הטראומה בזכרון המודע שלנו הרי שגם לא תהיה התייחסות או נסיון לטפל